כהן בתיה

2005 - 1912

בתיה נולדה בשנת 1912 בעיירה נייסביז' (ביילורוסיה) למשפחה ענפה שמנתה תשעה אחים ושתי אחיות.

ההורים שהיו יהודים אדוקים לא גילו זיקה לציונות ולמרות זאת חלק מילדיהם השתייכו לתנועות נוער. בתיה הייתה חברה בתנועת "השומר הצעיר" ועמדה לצאת להכשרה עם קבוצה שיועדה להקים את קיבוץ אילון בגליל המערבי. בסופו של דבר, בסיועו של קרוב משפחה שהיה ראש ההסתדרות הציונית באנגליה, קיבלה בתיה היתר עליה לארץ ללא תקופת הכשרה.

עם הגיעה לארץ בשנת 1935, הצטרפה בתיה לאחיה יוסף שהתגורר בכפר הדר ליד רמתיים. בתיה התחילה לעבוד בפרדסי האיזור בטיפוח עצים צעירים ובאריזת פרי ליצוא. לאחר תקופת מה התקבלה לעבודה בצרכנייה המקומית.

בכפר הדר הכירה בתיה את ניסן והם נישאו בשנת 1936. לאחר מספר שנות עבודה וצבירת מעט חסכונות, קנו ניסן ובתיה משק במושב רשפון ועלו על הקרקע בדצמבר 1940. בשנת 1941 ילדה בתיה את בנה הבכור גדעון ובשנת 1946 את בנה השני אבי.

בשנות מלחמת העולם השנייה עברה בתיה תקופה קשה בדאגה לבני משפחתה שנשארו בפולין ובמיוחד בשלהי המלחמה, עת התבררו ממדי האסון בשואה. אימה, אחותה וחמישה מאחיה על כל משפחותיהם נספו.

כפיצוי מה על האובדן הגדול התחולל נס קטן בחייה – בתיה גילתה במדור לחיפוש קרובים בעיתון כי אחיה ברל, שהתגייס לצבא הפולני עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 ולא היה ידוע דבר על גורלו, נמצא בארץ ומחפש את בני משפחתו.

בשנת 1948 הצטרף למשפחה מישקה שהגיע לרשפון עם קבוצת ילדים ניצולי שואה. בתיה וניסן טיפחו אותו כבן והוא שמר על קשרים הדוקים עם המשפחה עד יומו האחרון.

במשך השנים עסקה בתיה בפעילות ציבורית כחברה בוועדות התרבות, הצרכנייה והבריאות, ועיקר גאוותה הייתה על תרומתה ליסוד בנק הדם ברשפון על ידי ההתרמה הקולקטיבית.

בתיה אהבה לשיר והייתה שותפה למקהלה שפעלה ברשפון בשנות החמישים, וברבות הימים גם במקהלת "האלף" של ותיקי התיישבות האלף.

בגיל מבוגר יחסית פנתה בתיה ללימוד אומנות, פיסול וציור וגילתה כשרון לא מבוטל בתחום.

בתיה הייתה אשת משפחה למופת ודאגה רבות למשפחתה הקרובה והרחוקה כאחת. כשבעלה ניסן חלה, טיפלה בו בתיה שנים ארוכות במסירות אין קץ.

בתיה זכתה לאריכות ימים ונפטרה בגיל 93 כשהיא מוקפת במשפחה תומכת ואוהבת.