חסר רכיב

עמיקם בלה

עמיקם בלה
-
-
עמיקם בלה
1978 - 1903

אמא!
רציתי לספר לנכדיך על הסבתא שלהם.
אני זוכרת אותך מהרצליה, רפתנית הנושאת שני כדי חלב, מחלקת לתושבי הרצליה חלב ומוכרת גבינה וחמאה. ואחר כך העלייה לרשפון עם 3 ילדים ורפת גדולה למקום חדש שצריך להתחיל בו את הכול. והבית הצר כי צריך מקום גם לאנשים וגם לגדל את האפרוחים הראשונים. 
אף פעם לא נשמעה ממך אנחה ותלונה. בימים הראשונים של רשפון היית את בין היוזמות לערוך מסיבות ליל שישי וליל סדר משותפות. היית בין התורמות הגדולות במסיבות אלו, תמיד בשמחה ובשיר. על אף העבודה הקשה שהייתה מוטלת עליך כי אבא עבד עבודות חוץ, מהרפת ומהבית תמיד נשמע קול שירה אדירה - היה לך קול נהדר ואהבת מאד לשיר. 
איזו שמחה ותכונה גדולה הייתה בבית כאשר קיבלנו את המעפילים. חסכת שינה מעינייך ולו רק לשרת את המעפילים, שרק עכשיו דרכו בפעם הראשונה על אדמת הארץ.
על אף המצב הקשה, חשבת שחינוך הילדים זה הדבר החשוב ביותר ולא חסכת שום דבר ושלחת את ילדיך לבתי ספר טובים: את תוליק לכדורי, אותי לנהלל, את אלדד למכס פיין ואת יהודית לתיכון חדש ולסמינר למורים - תמיד התגאית בזה. הבית שלך היה בית פתוח לכל בני המשפחה שנקבצו לאט-לאט אחרי השואה. 
על אף העבודה הקשה תמיד, היית פתוחה תמיד לשמוע באוזן קשבת לחברי המושב שחיפשו לתנות לך על צרותיהם והן היו רבות. היית ישרה ורודפת צדק ולא התביישת לבוא למזכירות ולתבוע את עלבונו של החבר. היית פעילה מאד במוסדות הכפר ובאספות הכלליות.
עד שקרה האסון הגדול שלנו בהילקח מאתנו בנך הבכור תוליק, שנהרג במלחמת השחרור. כמה היית חזקה, לא הייתה לך תואנה לאף אחד ולא דרשת ממישהו פיצויים על כך, כי היית אמא גאה וציונית גדולה וידעת שמסרת את תוליק על קדושת הארץ. 
ואז כשהמצב הכלכלי השתפר, קשה היה לך לעבור לסדר היום - לא עוד מסיבות, לא עוד זמירות הבוקעות מהבית ומהרפת. את ואבא סעדתם אחד את השני, אחד דאג לשני אפילו ברגעים האחרונים שנאבקת במר המוות, שאלת על אבא, בדבר בריאותו, על כל המשפחה - ואז פסק גם הלב לדפוק! 
שלום לך, אמא יקרה, ימתקו לך רגבי העפר!

רותה

חסר רכיב