קראוס אילנה

1984 - 1906

אילנה לבית שטרק נולדה ב-8.3.1906 במשפחה מסורתית כצעירה בין שמונה אחיות ואחים. מביה״ס העממי ועד גמר הלימודים באקדמיה המסחרית בעיר נוביסד שביוגוסלביה, תמיד הייתה תלמידה מצטיינת. התעניינותה בחיי החברה הייתה רבגונית, בספרות, בשירה, במדעי החברה, בפוליטיקה, בריקודים ובספורט.

בצעירותה הצטרפה לנוער הציוני בהשפעת אחותה שרה, אשר כבר ב-1926 עלתה ארצה. ב-1944 נשלחה עם שתי בנותיה למחנה אושוויץ, ממנו השתחררה ב-1945 וחזרה לנוביסד עד שנת 1948, כשכל המשפחה עלתה ארצה והתיישבה ברשפון.

לבה הרגיש הצליח, במשך שנים רבות, לעמוד נגד המכות האכזריות של החיים, וגם קשיי ההסתגלות במולדת החדשה לא יכלו לו. הוא נשרף לאט לאט באהבתה למשפחתה ובדאגתה למדינה הצעירה, עד שמנטל המעמסה כבה כליל. ברגעיה האחרונים הייתה אילנה מודעת למצבה הקשה. "אני מרגישה מאד לא טוב... אני יודעת שאני הולכת למות!״ אמרה לאחות שפקדה את מיטתה בבוקרו הגורלי של ה-4 באפריל 1984. הרופא, שהוזמן באופן דחוף, קבע התקף לב פתאומי ולא הצליח לעזור. לפי עדותו, אילנה נפטרה בשלווה וללא ייסורים.

אישיותה הדינמית הורגשה בכל מקום בו הופיעה. בחיוניותה ופעילותה הייתה חוליה חשובה בשרשרת העשייה. חוכמתה הרבה אפשרה לה להבין ולהקיף את מכלול הבעיות הכלכליות, החברתיות והתרבותיות של חיינו; ואת עמדתה הישרה, המוסרית והבלתי מתפשרת הביעה ללא מורא ובצורה חד משמעית, תמיד ובכל מקום.

היה לה זיכרון פנומנלי וראייה חדה, בעזרתם שפטה מאורעות ואנשים. בקולה הערב, ובגישתה הישירה, כבשה את האנשים סביבה. תוך רגעים התיידדה עמם, וההיכרות הפכה לידידות רבת שנים.

באישיותה התאחדו יופי הרוח, ויופי הגוף; הייתה בעלת אינטליגנציה גבוהה ורצון ברזל, והם המריצו אותה לפעילות חיובית בכל התחומים. לאילנה היה דחף עז להילחם בעד צדק, שוויון, יושר ומוסריות. עזרה לכל אחד שביקש אותה, ואת ידיעותיה באדמיניסטרציה, סטטיסטיקה ועבודה אירגונית, העבירה לדורות של פקידים במולדתה הקודמת, וכשהעבודה החקלאית נהייתה לה נהירה, ברצון מסרה את ידיעותיה גם בשטח זה לכל אחד.

היא שמרה על החלטיותה ועל כשרונה להבדיל בין טוב ורע גם ברגעים הקשים ביותר של חייה: אבדן אם, אחות ושני אחים בשואה ומעל לכל אבדן בתה הקטנה נעמי, שנספתה באושוויץ. תכונותיה הנעלות היו לה לעזר גם בעת בניית הקן המשפחתי מחדש בתנאים קשים ובחוסר כל.

המעבר לישראל בשנת 1948 היווה תפנית יסודית בחייה, כשפסגת מאמציה הייתה החלטתה ללכת להתיישבות ולהיהפך לחקלאית, למרות גילה המתקדם וחוסר כל ידיעה והכשרה בשטח זה. בהתלהבות השקיעה את עצמה בפיתוח ובביסוס המשק והפכה למושבניקית גאה ומומחית לגידול ירקות ועופות. עבדה ללא לאות בחום ובקור, בגשם ובחמסין והוכיחה שבכוח הרצון ובאמונה בעתיד אפשר לחולל פלאים. אילנה האמינה בלב שלם שהעם היהודי הגיע אל נחלתו ומכאן לא יזיז אותו שום כוח שבעולם.

את פעילותה ומסירותה למטרה קטעה מחלה קשה ממנה לא קמה עוד.

יהיה זכרה ברוך לעד!

ק.ו.