מינקה דובה
-
-
מינקה דובה
1996 - 1915
דובה לבנדיק נולדה לירוחם וחיה ב-06.01.1915 בעיירה קרינקי, פולין.
הייתה נערה מופנמת אך דעתנית, צנועה ואצילית, חכמה ושאפתנית.
למדה בבי"ס ציבורי פולני וסבלה מאנטישמיות. הוריה העבירוה לבי"ס "תרבות" שהיה מוסד יהודי חילוני פרטי. היא התחנכה בתנועת הנוער "גורדוניה" והמשיכה לתנועת "החלוץ".
בגיל 16 עזבה את בית הוריה לקיבוץ ההכשרה "בורוכוב" בלודז' שם הכירה את בנימין והשניים היו לזוג. ב-1938 עלה בנימין לבדו ודובה נשארה כי האדם שהבטיח לסדר לה סרטפיקט (אשרה) נעלם עם כספה. באוגוסט 1939 הגיעה תורה לקבל סרטיפיקט והיא, שנותרה ללא כסף, נסעה לבקר את משפחתה. אמה נפצעה ואחותה הצעירה עמדה להגר לאורוגואי להצטרף לאחותן הבכורה. שתיהן ידעו שאשרה אין להחמיץ על כן הציעה לה האחות את חסכונותיה, ושהיא תישאר לסעוד את האם עד להחלמתה ובהמשך תיסע לאורוגואי כמתוכנן. בזכות נדיבות אחותה הצליחה דובה לעלות. זיכרון זה ילווה אותה בתחושות אשמה קשות כל חייה. שכן, כחודש לאחר עזיבתה פלשו הגרמנים לפולין, והסוף ידוע.
דובה הגיעה בספינת מעפילים בלתי-לגאלית היישר לשפיים שם חיכה לה בנימין. בקיבוץ מימשו את חזונם המשותף. הם ידעו ימים קשים, עבודה מפרכת, חיי שיתוף נוקשים, דאגה למשפחות שהותירו מאחור לצד הידיעות האיומות שזרמו מאירופה. מאידך, חיי הקהילה והעשייה היוו עוגן מחבק, משענת וכח. בקיבוץ נולדו שלושת בניהם: ברוך, רמי וירוחם (חמי) שנקרא ע"ש אביה.
ב-1950 עזבו את הקיבוץ בשל הפילוג האידאולוגי ועברו לרשפון. חברי המושב קיבלו אותם בחום רב וסייעו להם בכל צורכיהם. בהמשך הקימו בחריצותם משק חקלאי יצרני ומגוון שהיה פעיל עד לשנות התשעים. דובה עבדה ללא ליאות בכל ענפי המשק.
בשנות ה-70 עלו מאורוגואי אחותה הבכורה ובני ביתה. במפגש המרגש בין שתי האחיות הן נפלו האחת על צוואר השנייה, שרידים אחרונים למשפחתן.
דובה תמיד הביעה דעתה ברבים, נאמנה לעקרונותיה. היתה חילונית גמורה, עבורה אלוהים חדל להתקיים ואמונתה התבטאה במציאות הפיזית.
במיוחד תיזכר ברגישותה לאחר ובנאורותה הליברלית. היא פתחה את ביתה לאלו שחיפשו דרכם או שנזקקו לקורת גג. היתה בקיאה בכל נבכי הפוליטיקה המקומית והעולמית. היתה אשת שיחה מעניינת וגם אשת סוד. בחרה את דרכה כישות אינדיווידואליסטית, הבוררת מילותיה בקפידה ולעולם תאמר אך ורק את האמת שבפיה ללא סייג.
דובה נפטרה ממחלה קשה כשהיא סבתא ל-7 נכדים אותם אהבה בכל נפשה.
זיכרה ומורשתה שמורים עמנו לעד
1996 - 1915
דובה לבנדיק נולדה לירוחם וחיה ב-06.01.1915 בעיירה קרינקי, פולין.
הייתה נערה מופנמת אך דעתנית, צנועה ואצילית, חכמה ושאפתנית.
למדה בבי"ס ציבורי פולני וסבלה מאנטישמיות. הוריה העבירוה לבי"ס "תרבות" שהיה מוסד יהודי חילוני פרטי. היא התחנכה בתנועת הנוער "גורדוניה" והמשיכה לתנועת "החלוץ".
בגיל 16 עזבה את בית הוריה לקיבוץ ההכשרה "בורוכוב" בלודז' שם הכירה את בנימין והשניים היו לזוג. ב-1938 עלה בנימין לבדו ודובה נשארה כי האדם שהבטיח לסדר לה סרטפיקט (אשרה) נעלם עם כספה. באוגוסט 1939 הגיעה תורה לקבל סרטיפיקט והיא, שנותרה ללא כסף, נסעה לבקר את משפחתה. אמה נפצעה ואחותה הצעירה עמדה להגר לאורוגואי להצטרף לאחותן הבכורה. שתיהן ידעו שאשרה אין להחמיץ על כן הציעה לה האחות את חסכונותיה, ושהיא תישאר לסעוד את האם עד להחלמתה ובהמשך תיסע לאורוגואי כמתוכנן. בזכות נדיבות אחותה הצליחה דובה לעלות. זיכרון זה ילווה אותה בתחושות אשמה קשות כל חייה. שכן, כחודש לאחר עזיבתה פלשו הגרמנים לפולין, והסוף ידוע.
דובה הגיעה בספינת מעפילים בלתי-לגאלית היישר לשפיים שם חיכה לה בנימין. בקיבוץ מימשו את חזונם המשותף. הם ידעו ימים קשים, עבודה מפרכת, חיי שיתוף נוקשים, דאגה למשפחות שהותירו מאחור לצד הידיעות האיומות שזרמו מאירופה. מאידך, חיי הקהילה והעשייה היוו עוגן מחבק, משענת וכח. בקיבוץ נולדו שלושת בניהם: ברוך, רמי וירוחם (חמי) שנקרא ע"ש אביה.
ב-1950 עזבו את הקיבוץ בשל הפילוג האידאולוגי ועברו לרשפון. חברי המושב קיבלו אותם בחום רב וסייעו להם בכל צורכיהם. בהמשך הקימו בחריצותם משק חקלאי יצרני ומגוון שהיה פעיל עד לשנות התשעים. דובה עבדה ללא ליאות בכל ענפי המשק.
בשנות ה-70 עלו מאורוגואי אחותה הבכורה ובני ביתה. במפגש המרגש בין שתי האחיות הן נפלו האחת על צוואר השנייה, שרידים אחרונים למשפחתן.
דובה תמיד הביעה דעתה ברבים, נאמנה לעקרונותיה. היתה חילונית גמורה, עבורה אלוהים חדל להתקיים ואמונתה התבטאה במציאות הפיזית.
במיוחד תיזכר ברגישותה לאחר ובנאורותה הליברלית. היא פתחה את ביתה לאלו שחיפשו דרכם או שנזקקו לקורת גג. היתה בקיאה בכל נבכי הפוליטיקה המקומית והעולמית. היתה אשת שיחה מעניינת וגם אשת סוד. בחרה את דרכה כישות אינדיווידואליסטית, הבוררת מילותיה בקפידה ולעולם תאמר אך ורק את האמת שבפיה ללא סייג.
דובה נפטרה ממחלה קשה כשהיא סבתא ל-7 נכדים אותם אהבה בכל נפשה.
זיכרה ומורשתה שמורים עמנו לעד