מנור יוסף
-
-
מנור (הלמן) יוסף
2002 - 1919
אבי, יוסף, אחיה של חיה בוכמן שהשתייכה לדור המייסדים ברשפון, נולד בוורשה כצעיר האחים. עלה לישראל בהיותו בן עשר עם כל משפחתו למעט אחותו רבקה שנספתה מאוחר יותר בשואה עם בני משפחתה.
למרות העובדה שעבר להתגורר ברשפון רק בשנות חייו האחרונות, מצא פה את השלווה והמנוחה לה היה זקוק כל כך. לאחר ששכל את בנו הבכור אורי בתאונת מטוס, התקשה למצוא מזור לנפשו, ולכן כל כך אהב לשהות פה בקרבנו, ליהנות מהטבע ובמיוחד מהקרבה לנכדים.
אבי ביקש להיקבר ברשפון באומרו: "איפה שטוב לחיות, טוב למות".
הוא גדל ברעננה ועבד בנמל תל-אביב. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי כמפעיל ציוד בחיל ההנדסה ופעל במקומות רחוקים - באיטליה, מצרים, לבנון וסוריה. בהמשך דרכו עבד כמפעיל דחפור בחברת "מקורות" ונטל חלק ביבוש ביצות החולה, בהעברת המים לנגב (מוביל המים הארצי) ועוד. מאוחר יותר, לאחר שלקה בליבו, נאלץ לחדול מעבודה פיזית ועבד כפקיד בעיריית חולון.
אבי היה אדם העומד על דעתו ונלחם על עקרונותיו, איש רוח, אוהב ספר והרבה לעסוק בכתיבה. למרות היותו אתאיסט מושבע, נהג להדגיש ולציין את אהבתו לתנ"ך ואף לספר לנו, הבנים, רבים מסיפורי הגבורה של המקרא. בספר התנ"ך שקיבל במתנה מאביו שומר המצוות, סיים הסבא מאיר איסר את דברי ההקדשה לבנו במילים: "והגית בו... בכל זמן שתחפוץ"... לא ממש ברוח השקפת העולם החרדי, אבל בהחלט במתן כבוד לחופש הבחירה של הזולת.
בתיאור סיפור חייו של יוסף מנור, לא ניתן שלא להתייחס לבת זוגו, אמי מיכאלה אשר ליוותה אותו במשך שנים רבות בטוב וברע, בחולי ובבריאות, בנאמנות ובהרמוניה. יוסף שימש לה כעוגן יציב והיא השיבה במסירותה יוצאת הדופן. יוסף הצעיר החילוני, "המרדן" (הקומוניסט!!) היה לצנינים בעיני האבא החב"דניק של אימי ומשפחתו החרדית, ואפילו "הוחרם" למשך זמן רב. רק כעבור שנים רבות התקבל בברכה ואפילו באהבה ובכבוד, כיאה לאדם שמייחס חשיבות רבה דווקא למצוות שבין אדם לחברו.
לא יד המקרה היא שמיום פטירתו של אבי, הלכה ודעכה גם רעייתו שנותרה בגפה בסיטואציה של ריקנות, והיא הולכת ומתרחקת מאתנו מדי יום ביומו.
אבנר מנור
2002 - 1919
אבי, יוסף, אחיה של חיה בוכמן שהשתייכה לדור המייסדים ברשפון, נולד בוורשה כצעיר האחים. עלה לישראל בהיותו בן עשר עם כל משפחתו למעט אחותו רבקה שנספתה מאוחר יותר בשואה עם בני משפחתה.
למרות העובדה שעבר להתגורר ברשפון רק בשנות חייו האחרונות, מצא פה את השלווה והמנוחה לה היה זקוק כל כך. לאחר ששכל את בנו הבכור אורי בתאונת מטוס, התקשה למצוא מזור לנפשו, ולכן כל כך אהב לשהות פה בקרבנו, ליהנות מהטבע ובמיוחד מהקרבה לנכדים.
אבי ביקש להיקבר ברשפון באומרו: "איפה שטוב לחיות, טוב למות".
הוא גדל ברעננה ועבד בנמל תל-אביב. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי כמפעיל ציוד בחיל ההנדסה ופעל במקומות רחוקים - באיטליה, מצרים, לבנון וסוריה. בהמשך דרכו עבד כמפעיל דחפור בחברת "מקורות" ונטל חלק ביבוש ביצות החולה, בהעברת המים לנגב (מוביל המים הארצי) ועוד. מאוחר יותר, לאחר שלקה בליבו, נאלץ לחדול מעבודה פיזית ועבד כפקיד בעיריית חולון.
אבי היה אדם העומד על דעתו ונלחם על עקרונותיו, איש רוח, אוהב ספר והרבה לעסוק בכתיבה. למרות היותו אתאיסט מושבע, נהג להדגיש ולציין את אהבתו לתנ"ך ואף לספר לנו, הבנים, רבים מסיפורי הגבורה של המקרא. בספר התנ"ך שקיבל במתנה מאביו שומר המצוות, סיים הסבא מאיר איסר את דברי ההקדשה לבנו במילים: "והגית בו... בכל זמן שתחפוץ"... לא ממש ברוח השקפת העולם החרדי, אבל בהחלט במתן כבוד לחופש הבחירה של הזולת.
בתיאור סיפור חייו של יוסף מנור, לא ניתן שלא להתייחס לבת זוגו, אמי מיכאלה אשר ליוותה אותו במשך שנים רבות בטוב וברע, בחולי ובבריאות, בנאמנות ובהרמוניה. יוסף שימש לה כעוגן יציב והיא השיבה במסירותה יוצאת הדופן. יוסף הצעיר החילוני, "המרדן" (הקומוניסט!!) היה לצנינים בעיני האבא החב"דניק של אימי ומשפחתו החרדית, ואפילו "הוחרם" למשך זמן רב. רק כעבור שנים רבות התקבל בברכה ואפילו באהבה ובכבוד, כיאה לאדם שמייחס חשיבות רבה דווקא למצוות שבין אדם לחברו.
לא יד המקרה היא שמיום פטירתו של אבי, הלכה ודעכה גם רעייתו שנותרה בגפה בסיטואציה של ריקנות, והיא הולכת ומתרחקת מאתנו מדי יום ביומו.
אבנר מנור