מרכוס ינטה
-
-
מרכוס ינטה (נוצ'קה)
1991 - 1907
אמא נוצ'קה נולדה ב-1907 בבז'ז'ני , פולין. בהיותה בת 22 נישאה לאבא מרדכי ושניהם קבעו ביתם בכפר פוטצ'אנה (אז פולין והיום אוקריאנה). הם שלחו ידם בחריצות רבה בכל סוגי העבודות האופיניות ליהודי הכפרים: טיפוח מחלבה, פיטום עופות, והפעלת מכולת קטנה שהייתה צמודה לביתם.
אמא היתה אחראית על עבודות הבית, גידול 3 בנות (טינקה, שרה ושושנה) וכן עזרה לאבא. עם פרוץ המלחמה וכניסת הגרמנים לאזור החלו האוקראינים לפרוע פרעות ביהודים. משפחתנו הצליחה למלט את נפשה לגטו בעיר בז'ז'ני וכאן נועד להם הגורל שהיה צפוי לכל יהודי העיר, מוות וכיליון. אבינו שהצליח לקפוץ מרכבת שהובילה למחנות השמדה, חזר לגטו והוציא את כולנו ליער עבות. שם חפרנו מאורה תת קרקעית למחסה מפני גשם, קור וסופות וגם מפני האויב.
הגברים היו בלילות מביאים קצת מזון מהכפר הסמוך ונוצ'קה עשתה מהם "מטעמים" (טינקה אומרת שהסנדביץ' של תפוח אדמה על פת לחם היה דליקטס). היו אלה ימים של פחד נוראי מהמוות מרעב ומחולי. כשהסתיימה המלחמה חזרנו לפולין ומשם נדדנו למחנה פליטים לגרמניה (דגנדוף) ומשם ב-1949 עלינו ארצה והתיישבנו ברשפון.
הורינו הקימו משק לתפארת. נוצ'קה היתה אשת חיל שעזרה בכול לבעלה מרדכי, ברפת, בלול, ובשדה הירקות. בבית בישלה אפתה וניקתה, והוא היה תמיד מלא באורחים. אמא אהבה להושיט עזרה לכולם, אהבה מאד לתרום עוגות מעשי ידיה לוועד למען החייל. היא אהבה אנשים וכולם אהבו אותה.
אמא היתה אישה שקטה וטובת לב, ידעה לאהוב את החיים, לעקוב אחר המתרחש בארץ ובעולם, אהבה לקרוא ספרים בשפה הפולנית, הצגות באידיש והייתי מבלה איתה בראיית סרטים בתל אביב.
ביום העצמאות, כאשר חגגה עם בני משפחתה את החג, לפתע ליבה הפסיק לפעום והיא מצאה את מותה בביתם של טינקה ואברהם.
אבד לנו אדם יקר ,עטרת המשפחה, אמא אוהבת וסבתא מתמוגגת מנחת מהנכדים ומהמשפחה ההולכת וגדלה.
אוהבים אותך מאד אמא.
נכתב ביום קבורתה על ידי חתנה אברהם מרקוס, ונרשם מחדש על ידי שושנה בתה.
1991 - 1907
אמא נוצ'קה נולדה ב-1907 בבז'ז'ני , פולין. בהיותה בת 22 נישאה לאבא מרדכי ושניהם קבעו ביתם בכפר פוטצ'אנה (אז פולין והיום אוקריאנה). הם שלחו ידם בחריצות רבה בכל סוגי העבודות האופיניות ליהודי הכפרים: טיפוח מחלבה, פיטום עופות, והפעלת מכולת קטנה שהייתה צמודה לביתם.
אמא היתה אחראית על עבודות הבית, גידול 3 בנות (טינקה, שרה ושושנה) וכן עזרה לאבא. עם פרוץ המלחמה וכניסת הגרמנים לאזור החלו האוקראינים לפרוע פרעות ביהודים. משפחתנו הצליחה למלט את נפשה לגטו בעיר בז'ז'ני וכאן נועד להם הגורל שהיה צפוי לכל יהודי העיר, מוות וכיליון. אבינו שהצליח לקפוץ מרכבת שהובילה למחנות השמדה, חזר לגטו והוציא את כולנו ליער עבות. שם חפרנו מאורה תת קרקעית למחסה מפני גשם, קור וסופות וגם מפני האויב.
הגברים היו בלילות מביאים קצת מזון מהכפר הסמוך ונוצ'קה עשתה מהם "מטעמים" (טינקה אומרת שהסנדביץ' של תפוח אדמה על פת לחם היה דליקטס). היו אלה ימים של פחד נוראי מהמוות מרעב ומחולי. כשהסתיימה המלחמה חזרנו לפולין ומשם נדדנו למחנה פליטים לגרמניה (דגנדוף) ומשם ב-1949 עלינו ארצה והתיישבנו ברשפון.
הורינו הקימו משק לתפארת. נוצ'קה היתה אשת חיל שעזרה בכול לבעלה מרדכי, ברפת, בלול, ובשדה הירקות. בבית בישלה אפתה וניקתה, והוא היה תמיד מלא באורחים. אמא אהבה להושיט עזרה לכולם, אהבה מאד לתרום עוגות מעשי ידיה לוועד למען החייל. היא אהבה אנשים וכולם אהבו אותה.
אמא היתה אישה שקטה וטובת לב, ידעה לאהוב את החיים, לעקוב אחר המתרחש בארץ ובעולם, אהבה לקרוא ספרים בשפה הפולנית, הצגות באידיש והייתי מבלה איתה בראיית סרטים בתל אביב.
ביום העצמאות, כאשר חגגה עם בני משפחתה את החג, לפתע ליבה הפסיק לפעום והיא מצאה את מותה בביתם של טינקה ואברהם.
אבד לנו אדם יקר ,עטרת המשפחה, אמא אוהבת וסבתא מתמוגגת מנחת מהנכדים ומהמשפחה ההולכת וגדלה.
אוהבים אותך מאד אמא.
נכתב ביום קבורתה על ידי חתנה אברהם מרקוס, ונרשם מחדש על ידי שושנה בתה.