בית העם ברשפון – על ציר הזמן / נטע קהן
בית העם ברשפון – על ציר הזמן / נטע קהן
"בית העם" ברשפון, המוכר לכל מי שגר
כאן בעבר ובהווה, נמצא בלב המושב, צופה מראש רכס הכורכר אל השדות ממזרח. בית העם
ממוקם ברחוב הראשי של המושב – רחוב הפרחים, בשכנות לצרכנייה, לדואר ולמקלט המשמש
חמ"ל ע"ש אמיר רובינשטיין. מצדו הצפוני של בית העם, "גן
אברהם", פינה לזכרו של אברהם נומברג ז"ל. גרם מדרגות יפהפה טובל
בצמחייה, משולב בשביל פתלתל לעגלות, מוביל לאורכו של המדרון מבית העם עד ל"פארק
רשפון" ולשכונת ההרחבה. צפונית לבית העם נמצאים גם אנדרטת הנופלים ו"בית
גופרמן".
הותיקים,
ילדי המייסדים, הבקיאים בתולדות המושב, ודאי זוכרים לספר ש"בית העם"
הראשון היה "בית גופרמן". לאחר קום המדינה גדל מספר התושבים
באופן משמעותי ו"בית גופרמן" היה צר מלהכיל את כל בני המושב.
בחוברת
שהוצאה לאור בשנת 1961, לכבוד חגיגת חצי היובל של המושב, הציג חבר המושב ולדימיר
קראוס ז"ל, את חזונו – "בית העם" יהיה המוקד היישובי החדש:
"בית העם החדש שאנו ניגשים כעת
להקמתו, צריך לשמש אכסניה הולמת בכיוון הדרוש ליצירת החברה המלוכדת הזו. לא על ידי
צורתו החיצונית נשיג זאת, כי אם על ידי התעוררות הכוחות החיוביים הטמונים בתוכנו
לפעולה נמרצת ויסודית. עלינו לפעול בכיוון זה, שנוכל להביא למכנה משותף את השקפות
העולם שלנו הקיימות בתוכנו, בכדי שתוכל להיווצר על ידי כך גם גישה אחידה לבעיות
המשקיות".
בשנת
1962 החל קידום רעיון ההקמה של "בית עם" גדול ומרכזי במושב. היו לא מעט
מתנגדים ליוזמה, בעיקר בגלל הגודל שהוצע. הרעיון המקורי היה לבנות "מצודת
תרבות", רעיון גרנדיוזי לכל הדעות. לבסוף, נדרשה הצבעה של חברי המושב. מבין
200 בעלי זכות הצבעה, ניגשו להצביע רק 37 חברים וברוב דחוק של קול בודד הוחלט
לבסוף על הקמתו של "בית העם". החלטה זו, הובילה למסכת ארוכה של דיונים וויכוחים
שנמשכה כשלוש שנים, עד שהושגו ההסכמות. עלות הקמתו של המבנה הייתה כ- 400,000
לירות ישראליות, סכום כפול מהמתוכנן.
תכנון "בית העם",
הגשת התוכניות לרשויות וקבלת היתר בנייה, הופקדו בידיה של בת המושב – האדריכלית
עמנואלה גת (לבית כהנר) ובעלה באותה העת האדריכל דניאל גת, בוגרי בית הספר
לאדריכלות בטכניון. התוכנית האדריכלית הייתה מבנה המורכב ממספר מסות, אשר כל מסה מייצגת
פונקציה שונה. תכנון ועיצוב המבנה הושפעו מזרם "הברוטליזם" שהתפתח מתוך
האדריכלות המודרנית. המאפיינים העיקרים של סגנון בנייה זה, הם השימוש בבטון חשוף
ושילוב צורות פשוטות ומגוונות.
בעקבות נסיעה של הזוג גת לארה"ב, הם העבירו
את המשך התכנון לחבריהם ללימודי האדריכלות – עזרא שרון ומיכאל (מישי) שטרן. השניים
סיימו את מלאכת התכנון ולוו את הבנייה עד שהושלמה. אמנם התוכנית המקורית של הזוג
גת נשמרה, אך עזרא ומיכאל החליטו להטביע את חותמם עם הוספת פרטים אדריכליים, כמו לדוגמה
– "המשפך" בכניסה למבנה הראשי.
"בית העם" תוכנן להכיל עד 500 אנשים,
הרבה מעבר לצרכי המושב באותה העת, אך ללא ספק, היתה זו מחשבה תכנונית חכמה לעתיד
לבוא.
מעבר
לייעודו ותרומתו התרבותית והקהילתית, אי אפשר שלא להתרשם גם ממראהו העיצובי. מדובר
במבנה אדריכלי מרשים המועצם עוד יותר בזכות השילוב של מיקומו הטופוגרפי הגבוה,
המאסיביות, והשונות בסגנונו העיצובי, ביחס לסגנון הבתים הנמוכים עם גגות הרעפים
והנוף הפסטורלי.
בסמוך להשלמת הבנייה, חברי המושב התבשרו בצער רב כי מיכאל שטרן נהרג במהלך
מלחמת ששת הימים,. הוא השאיר אחריו אישה ושני ילדים קטנים. הוא לא זכה להיות נוכח
בחנוכת הבית. זמן קצר לאחר מכן, נפטר שותפו עזרא שרון מהתקף לב.
מטרתו
של "בית העם" היה להיות בית קהילתי, אליו יוצקים תכנים תרבותיים
וחברתיים, מקומיים וחיצונים. הצגות תיאטרון, קונצרטים וכינוסים פוליטים לצד הפקות
מקומיות משותפות של חברי המושב, לדוגמה חוג תאטרון, תערוכות אומנות של תושבים
יצירתיים, התכנסויות חברתיות וכדומה. אחד האירועים ההיסטוריים והחשובים שהתקיים
ב"בית העם" היה, עצרת הפתיחה של הועידה ה-12 של תנועת מושבי העובדים,
בהשתתפותה של ראשת הממשלה גולדה מאיר.
עם חנוכת "בית העם" (מרץ 1967), החזון
התממש מעבר לכל הציפיות. במהרה שימש לזירת התרבות המרכזית של תושבי המושב והסביבה,
עם שפע של אירועים כגון קונצרטים, הצגות, הרצאות, סרטים, דיונים, מסיבות ושמחות חגים. בשנים הראשונות שימש גם כאולם שמחות משפחתיות.
מרפסת "בית העם" היתה ה"לוקיישן" ה"חם" והמושלם
לחופה וקידושין. באותם ימים, נהגו לתלות הזמנה קולקטיבית על לוח המודעות, וכל תושבי
המושב היו מוזמנים לחגוג את השמחה.
בעלון "במושב" מס' 29 (עלון מושב רשפון
של אותם הימים), שפורסם באוגוסט 1968, הביע אברהם מרכוס ז"ל, היוזם והעורך של
העלון את התלהבותו מהשינוי. לדבריו:
"מי שעובר על יד בית העם, מצבת הזיכרון ובית
התרבות, אינו יכול שלא להבחין בשינוי העצום במראה החיצוני מזמן שהטיפול בגינון עבר
לידיו המאומנות של שמעון קפלן. צמחו וגדלו הורדים שעל יד חלונות הבניין והם
מרהיבים בזיוום. השיחים והעצים מטופחים למופת. אי אפשר שלא להתפעל מהטעם הרב,
שמגלה צייר כפרנו בטיפול, שנעשה מתוך ידע, אהבה והתמסרות. אם כי פעולתו של שמעון
הוגבלה לע"ע רק לטיפול הקיים, בכל זאת חלה תמורה בכל הנוף. הניקוי והגיזום
וכל הטיפול המתמיד מתוכננים ומבוצעים כך, שיש איזו שהיא שלמות ארכיטקונית בכל
המראה, ממש – תאווה לעיניים. וכל זאת באמצעים מצומצמים. אי אפשר שלא לציין לשבח את הפעולה הנאה הזאת, שהיא
לא רק גורמת הנאה לכל עובר, אלא משמשת גם דוגמא לכך, שהיפה והאסתטי אינם מזדהים
דווקא עם הברק והפאר הכרוכים בתקציבים גדולים".
זו היתה תחילתה של תקופת ימי הזוהר של "בית
העם", בין היתר בזכות ניהול מוצלח של חברות המושב: חנה רשף ז"ל, אותה
החליפה מרים גבעון ז"ל ובהמשך הועבר השרביט לאביבה מינקה תבדל"א ומחליפתה
– אראלה אלדר תבדל"א.
במחקר מקיף שנערך לפני כעשור, בפקולטה לאמנות
באוניברסיטת תל-אביב בנושא בתי העם בישראל, הבחינו במגמה שאפיינה כמעט ללא יוצא מן
הכלל, את בתי העם בארץ. מסקנת המחקר היתה ש"בית העם" סיים את תפקידו
הקהילתי המובהק, ביום שבו נכנסו מכשירי הטלוויזיה לבתים ולמשקים.
ואכן, מגמה זו לא פסחה גם על "בית העם"
שלנו. השינויים החברתיים ובעיקר השינוי בתרבות הפנאי לאורך השנים, לצד התיישנות
הבית ועלויות האחזקה הגבוהות, הביאו למצב שרוב
הזמן היה "בית העם" סגור ולמעשה
עמד כ"פיל לבן", למעט מסיבת פורים המיתולוגית, עד שהוחלט להשיב לו עטרה
ליושנה.
בשנת 2010 הושלם שיפוץ מאסיבי של "בית העם"
והנגשתו, תוך שימור המבנה הקיים, ע"י האדריכלית ענת סמסונוב, בשיתוף ועדה
ייעודית של חברי המושב. ב – 2011 "בית
העם" שינה את שמו בהתאם לרוח הזמן ונקרא "משכן לתרבות ואומנות".
בהמשך נקרא "דובדבן ברשפון". במהלך אותן שנים היה תחת ניהול פרטי ושמש כמרכז
כנסים, סדנאות ואולם אירועים. סדרנים עבדו בכמה מוקדים כדי לכוון את המכוניות הרבות
שמלאו את הרחובות הסובבים למגרשי החנייה. במקביל, המשיך להיות "הבית" לאירועי
הקהילה. כחלוף תקופה קצרה, "בית העם" חזר לניהולו של המושב.
במהלך העשור האחרון ועד פרוץ מגפת הקורונה,
"בית העם", הרחבה הקדמית והמרפסת הרחבה, שבו להיות מרכז תרבותי וקהילתי
תוסס. הוא ארח את טקס יום העצמאות (עד שעבר ל"פארק רשפון" למרגלותיו), ערב שירי לוחמים, אירועים בסגנון "טד", כנס מתגייסים, פסטינ"יר, אירוע פרידה מהמנהל המיתולוגי של ביה"ס
היסודי אלכס שניידר, ערב לזכרו של אמיר רובינשטיין ז"ל, הרצאות, תערוכה לזכרו
של הצייר שמעון קפלן ז"ל, שעות סיפור, מסיבות פורים וכן מופעים, הצגות, "בוביזמר",
חגיגות בר/בת מצוות, כנסים וסדנאות. בשנים האחרונות הוא גם "הבית" של
צהרון ילדי רשפון בניהולו של עידן שולמן.
עם מבט לאחור, מלא געגועים
ונוסטלגיה לעבר המפואר של "בית העם", כל מה שנותר הוא להתמלא בהשראה, להמשיך
לטפח ולייצר חיי תרבות ברוח הזמן ולקוות ש"בית העם" שלנו ימשיך לכנס
אליו את דורות רשפון העתידיים. כמו תמיד, זה תלוי רק בנו, הרשפונאים!
