בית משפחת וייס (כיום המזכירות)
רח` הפרחים 22
אטקה ואליעזר וייט עלו ארצה במסגרת תנועת הנוער הציוני מפולין בשנת 1938.
הם נישאו בארץ והיו ממקימי הקבוץ שעל אדמותיו יושבת היום רמת-השרון.
לקראת סוף שנת 1940 עלו עם חבריהם לקבוצה, לצפון הארץ והקימו על אדמת הטרשים והסלעים של הגליל העליון את המושב שאר-ישוב, שם נולדו להם שני ילדיהם: חוה ואריה. בשנת 1947 התפרק הישוב עקב הפגזות בלתי פוסקות מכיוון סוריה והחברים מהמושב עזבו, רובם לוילהלמה היא בני –עטרות. אטקה ואליעזר עם ילדיהם עברו לרשפון בעקבות חברם הטוב מאיר בן-שפר ז"ל, שהיה ממיסדי
רשפון.
אליעזר מונה למנהל הצרכניה במושב והמשפחה גרה בבית בו ממוקמת היום המזכירות. בליל ה-4 בדצמבר 1948 חדרה לרשפון כנופית מסתננים שבאה מירדן. הכנופיה פרצה לבית משפחת וייס, הם רצחו את אליעזר, אבי, בצרור יריות וחטפו את אמי אטקה לשבי בירדן. אנו הילדים, שהיינו רק בני שנתיים וחמש, נשארנו לבד בבית. התגלינו על ידי שכנים ששמעו את רעש מטח היריות.
בין הראשונים שהגיעו לביתנו היה פנחס נומברג שעדיין גר בביתו הצמוד למזכירות.
אטקה היתה בשבי ירדן כחדשיים וילדיה שנשארו לבדם בבית, אומצו מיד, לתקופת זמן ע"י הרופא של רשפון ד"ר כהן ז"ל.
כשאטקה שבה מן השבי היא וילדיה עברו לגור בתל-אביב, מאיר בן-שפר, ופאול להן הקפידו לשמור על קשר עם אטקה כל ימי חייהם. כל ערב חג הם הביאו למשפחה מתוצרת רשפון.