משק נחמה ויורם אורון
רח` התמר 8
בשנת 1949 נאלצו אלקה וצבי מאירוביץ – הורי, לנטוש את מושב עטרות בעזרת טנקים אנגליים.
אחותי ניצה היתה כבת שבע, אני נחמה כבת שנתיים ואימי היתה בחודש התשיעי להריונה וילדה את אחי דוד.
הורי הופנו ליפו וחלקו חדר נטוש עם עוד מספר משפחות. לצבי, אבי היה חבר ילדות שגר במושב רשפון – מקס ברפמן ובעקבותיו הגיע לרשפון והחליט להישאר.
תחילה המשפחה שוכנה ב"בית עבד"- בית ערבי נטוש, גרנו שם עם מספר משפחות ניצולי שואה שהגיעו מיוגוסלביה – הונגריה. מ"בית עבד" עברנו זמנית לבית שהתפנה בעקבות רצח הדייר – זלצהנדלר, כיום משק משפ` הולץ.
לאחר זמן מה הוצע למשפחתי להקים את משקם בחלקו הצפון מזרחי של המושב, כתובתו היום רחוב התמר 8.
החיים היו קשים, הבית שנבנה ע"י אבי במו ידיו, שימש למגורים + לול לאפרוחים.
חיינו חיי צמצום ודלות והעיסוק היה חקלאות משולבת – לול, פרדס, רפת וירקות.
לימים ניצה התחתנה ועברה להתגורר בטורונטו – קנדה, שם סיימה את לימודיה האוניברסיטאים
עד לתואר דוקטור ופרופסור לפסיכולוגיה.
דוד שרת כטייס בחיל אוויר, השתקע במושב רמות אשר ברמת הגולן, וממשיך לעבוד כקברניט בחברת ארקיע.
אני נחמה נשארתי במשק, נשואה ליורם אורון. נולדו לנו שלשה בנים: רועי, שחר ויואב.
המשכתי לעסוק בחקלאות – ירקות עד 1986.