מושב רשפון
מושב רשפון
חסר רכיב

מונטבלנינסקי יהודית ומשה

מונטבלסקי יהודית ומשה
משק 16

למושב רשפון הגיע לראשונה אבי משה לקראת חג הפסח בשנת 1951 בנסיון לחפש מקור מזון טרי מחקלאות. ברשפון הוא פגש את מר פפרקורן, שסיפר על הנסים והנפלאות בעולם החקלאות, ובאותה הזדמנות רכש ממנו אבי תפוחי אדמה לפסח.הוא נדלק על הרעיון להפוך לחקלאי, ואכן בשנת 1952 עזבו הורי, יהודית ומשה מונטבליסקי , את רמת גן ורכשו ברישפון את משק 16 ממשפחת קראוזר (משק טייב היום). להורי היו אז שני ילדים , צביקה הבכור ואנוכי פניאל (לימים נולדה גם בת שרה) .
בתחילת דרכו כחקלאי, הקרקע לא היטיבה ביותר עם אבי והעבודה הקשה לא הניבה מספיק פרנסה. הגידול החקלאי הראשון במשק שלנו היה "פול" , החלקה היתה יפהפיה אך מי בזמנו אכל "פול" (הרוב המכריע של תושבי המושב היו אשכנזים).
בחלוף השנים, על מנת לשפר ולהקל, התחבר אבי לשותפות עם אלכסנדר ממשק פיליש.
הפרנסה היתה עדין קשה, ועל מנת לשלם שכר לעובד השכיר בשותפות, נסע אבי לתל-אביב, שם עבד ביצור נעלים פעם פעמיים בשבוע, ומהשכר שהביא שילמו את שכרו של העובד. בהמשך היתבסס המשק על גן ירק לא גדול,על לול עופות מטילות (לא גדול כמובן) עז אחת לחלב ולאחר מכן עגלים לפיתום (שלשה).
כשמונה שנים מאוחר יותר מכיוון שאמי סבלה מאסתמה ובעיות בגב, המליץ רופא המושב של אז, הד"ר כהן, שכדאי מאוד שהיא לא תגור בקירבה כה גדולה לים. בעקבות המלצה זו החליטו הורי לעבור לגור בגבעתיים.
הורי מכרו את המשק לקצין (רס"ן) בצבא הקבע בשם שוייקי. הקצין ניסה לשנות את צריף השבדי שהיה בית המגורים במשק, אך התייאש במהרה ופינה את המשק לטובת משפחת טייב מתגוררת בו עד היום.
שנים מועטות לאחר מכן כשהוברר שלא הקירבה לים השפיעה לרעה על מצב בריאותה של אמי. ניסתה משפחתי לחזור ולגור (התענינה במשק מצגר בכניסה למושב) אך המשאבים הכלכליים לא הספיקו לפנטזיה פרק ב.
בחלוף השנים ולאחר ששמרתי על קישרי חברות עם בנדי בינג (עליו השלום) פגשתי באקראי בביתו את מי שלימים הפכה להיות אישתי זוגתי ואם ילדי, לאה לבית משפחת פיליש. היום אנחנו גרים בהרחבה ליד מגדל המים.
המספר : פניאל מונטבליסקי
חסר רכיב