משק צומר
רח` החרוב 16
מרדכי צומר מספר:
נולדתי בגרמניה בעיר ליפציג ועליתי ארצה בשנת 1936, בבית קיבלתי חינוך דתי .
הגעתי עם נוער דתי למושב שדה יעקב בעמק יזרעאל, שם בליתי 3 שנים ועבדתי בחקלאות.
לימים חזרתי בשאלה ועברתי לקבוץ אבוקה בעמק בית שאן, שם גם הכרתי את אישתי יהודית ז"ל לבית רייק, אחותה של חביבה רייק הצנחנית המפורסמת.
בשנת 1943 נולדה בתנו אראלה, כיום אראלה אלדר נשואה למולי אלדר, גם הוא בעל משק בן ממשיך ברשפון.
בשנת 1946 עזבנו את הקיבוץ ועברנו זמנית למושבה כרכור ומשם ב-1947 באביב עברנו לרשפון.
לרשפון באנו בידיים ריקות, פועל חקלאי בלי יכולת לרכוש משק.
כדאי להיזכר איך נראתה רשפון אז, כי לדאבוני עוד מעט לא יהיה מי שיוכל לתאר זאת, עברו כמעט 60 שנה מאז.
הרבה בתים היו ריקים, נעזבו מבעליהם שהסתבכו בחובות ובחובות מיסים וערך הבית היה לרוב פחות מחובם למושב, ורק חלק מהחברים הרויח קיום. אמצעי היצור היו מאוד מוגבלים, רק באר אחת ליד הריכוז, ליד משק גינזבורג. דרום המושב היה מנותק מהמרכז וכל החלק הצפוני ממשק זילבר היה בלי חשמל .
הגענו לרשפון ביולי 47 אני, אשתי יהודית ז"ל ובתנו אראלה, לפנות ערב. המושב השכיר לנו את הבית במשק הולץ של היום, שאז עמד ריק. בית קטן, מרצפות שחורות, כיור ברזל, השירותים בחוץ ובלי חשמל, גם פנס נפט לא היה.
יהודית אשתי התחילה לבכות ורק שאלה לאן הבאת אותי? מה עוד שהפריע לה, שהבית היה אחרון במושב. היא לקחה את הילדה וחזרה לכרכור, ואני נשארתי ברשפון לבד.
לאחר זמן קצר החליפו לנו את הדירה ועברנו לבית רובין, ואחר כך לבית משפחת אגוזי שעמד אז ריק.
כאן אשתי מצאה סביבה מאוד ידידותית, כמו אסתר זילבר, משפחת ברנר ואשת נהג הכפר בנימין שגרו בבית סטליק.
אני המשכתי כפועל חקלאי ומאחר שהאדמה ליד הבית עמדה ריקה, זרענו עליה ירקות ויהודית עבדה אותם בהצלחה, כשהירקות הבשילו כל השכנים עזרו לה ופרגנו.
הגענו איפה להכנסה כספית והגשנו מועמדות לקבלת אחד המשקים שעמד ריק. קבלנו את משק ונג, היום משק צומר, מי הוא היה ונג לא אדע לעולם בכל אופן אחד שניסה את מזלו וכנראה נכשל.
בינתיים קבלנו חניך מעלית הנוער הרומנית שעבד אתנו במשק, כאן גם נולד בננו יגאל.
כל פרוטה שהרוחנו השקענו ברכישת אמצעי יצור ובביסוס הבית, החיים לא היו קלים. עם המעבר למשק פרצה במושב מחלת העכברים שהיא דומה לדבר, רבים חלו וגם אני ביניהם.
החיים במשק היו קשים גם בגלל מחירי המקסימום שהוכתבו לנו בתקופת הצנע וגם בגלל דוקטורינת השיווק שהוטלה עלינו. ברחנו איפא לגידולים שלא היו עליהם מחירי מקסימום כמו חסה, סלרי וכ"ו, לעיתים נוצרו עודפים גדולים ולא תמיד הצלחנו.
חברת תנובה לא הכירה בסיווג בודדים והכריחה אותנו לפתוח תחנה לריכוז התוצרת, שהעמידה לנו את הכדאיות בסימן שאלה. לא פעם נשברתי והתיאשתי.
בינתיים גדלו הילדים – הבת אראלה התחתנה עם שמואל אלדר בעל משק ולהם 3 ילדים: אהוד, אופיר, ונורית.
הבן יגאל חזר ב-1970 מהצבא והחליט להשאר במשק, האם שיני בנים תקהנה? דוקא לא
יגאל שינה את הכל, הוא התחיל בחקלאות מכנית, שינה את צורת ההשקיה ועבר משווק סנטימנטלי לשווק מסחרי ונמכרו יבולים.
יגאל בני בנה משק לתפארת, הוא נשא בשנת 1975 את מלכה לבית קם, שעובדת כגננת בהרצליה עד היום ולהם 3 ילדים.
ליאת הבכורה עוסקת ומדריכה באומנות, למדה במכללת וירצברג.
מורן סיימה תואר מ"א באוניברסיטת ת"א ומסיימת הכשרה לניהול בבנק הפועלים.
עידן שעובד כרגע בטיפול בילדים אוטיסטים ולפני המשך לימודים.
החקלאות היום הצטמצמה רק למטעים
ולא פעם כשאני משתמש בהסעה של מונית
הנהג מביע את דעתו על הכפר באומרו: אתם ברשפון כולכם מיליונרים.
ועל כך אני משיב: מנין אתה יודע? ספרת להם את הכסף?
נהג שני, יותר צנוע, אומר: רשפון מקום שנעים לגור בו
ואני עונה לו: תודה, אבל בליבי אני זוכר את הימים הקשים שהיו עד שהגענו עד הלום.
מרדכי צומר