מושב רשפון
מושב רשפון
חסר רכיב

שור

משק שור (כיום משק עשת)
רח` החרוב 7

ההסתכלות על העבר מחסירה הרבה מאוד פרטים. היא מתמקדת סביב הדברים העיקריים והמיוחדים שאותם אנו זוכרים. יחד עם זאת בלב ובזיכרון מונחות חוויות רבות, זיכרונות מיוחדים שלא פעם היו עליזים ושמחים ויש שהיו עצובים, קשים, ואף כאלה שרוצים לשכוח.
היו אלה שנים של נעורים, אהבה ושמחת חיים. הפרידה מהמושב היא כמו פרידה מחבר ותיק. הילדות סימנה עבורי את היציבות, החוסן, השלווה, והרוגע – את האידיאל. כולנו התבגרנו ושום דבר כבר לא כמו פעם. היו שנשארו והיו שעזבו. ונשארו הזיכרונות היפים ובעיקר נשאר זיכרון החברות.
משפחתי (משפחת שור) הורי ואחותי הגענו לרשפון בהיותי תינוקת. גרנו בצפון רשפון. כנראה במחזור השני להתיישבות. לצערי, מעולם לא שאלתי ולא ספרו לי על ההחלטה להגיע לרשפון ולא על עלייתם ארצה. מה הניע אותם להפליג לבדם לארץ לא זרועה ולעגן את חייהם בה. כל שידוע לי שאבי (מאיר) יליד 1900 נולד בקרסנוגרד – רוסיה (נפטר ב- 30.3.1981) ואימי (פולה) ילידת 1902 נולדה בבסרביה ועלתה באוניה רוסלן (נפטרה ב- 17.12.1988). שניהם קבורים ברשפון.
הגענו לרשפון מפתח-תקוה, משפחה דתית יחידה במושב חילוני וכמובן כל ענייני הדת היו באחריותו. שמירת כשרות במחלבה, לימוד הבנים הפטרות הבר מצווה ולצערי לוויות החברים. לפי ידיעתי סיפור חייהם של האחרים מעיד על מידת הדמיון ברקע ילדותם ונעוריהם של חבורת הצעירים שייסדה את רשפון. רובם יוצאי רוסיה, פולניה וגרמניה. בנים למשפחות שורשיות, חדורי אמונה וגאווה לאומית. על רקע של מחסור כלכלי חמור שאפיין את אירופה המזרחית ושהנחילו אמונה בעצמם ובייעודם, בנחישות לבנות את ביתם בארץ ישראל. פרופיל אנושי של העלייה השלישית.
אפיזודות ילדות:
יללות התנים וקרקורי הצפרדעים בלילות.
עולים שהובאו לבתים במהלך הלילה, לאחר שנאספו ביורדם מאונית מעפילים שהגיחו מחשכת הים.
גן הילדים הראשון בצמוד לצרכניה הישנה ובו מוסתר נשק במרתף ארון הכלים שביום ביקור ה"כלניות" נתבקשנו לעבור לחצר הגננת ולומר שכאן נמצא הגן. ועמדנו במשימה.
בית הספר הראשון בבית העם הישן עם המורה אהובה אורבוך חברת המושב. ומאחר והיינו מעט ילדים למדנו יחד עם הכיתה הבוגרת מאיתנו.
מעבר לאחר מלחמת השחרור לביתו של אבו – קישק.
קייטנת הילדים בסידני – עלי.
הטיולים לשדות לאחר הגשם, ליקוט הפטריות וזרי הפרחים שליקטנו בשדות – נרקיסים, כלניות, נוריות ורקפות בוואדי מילק.
חגיגת שבועות, תהלוכת הילדים בלבן עם זר על הראש, תחרות הטנא היפה והמכירה הפומבית על הבמה על ידי הכוהנים.
ניחוח פריחת התפוזים אשר אני נושאת עימי באושר.
משחקי הרחוב שאינם נראים כבר כגון קלאס, חבל, 5 אבנים, 4 ארצות, תופסת, מחבואים וכולי. בצמוד לעזרה במשקים.
סרט בחוץ על גבי מושבים מחבילות חציר.
עיתון "דבר".
אש לילה, ימי הצנע והנקודות ועוד ועוד.
זה דרכו של עולם, דור הולך ודור בא. סיפור המושב, חיי חבריו ומאבק הקיום.
איחולי ליום ההולדת ה-70 למושב!
עלו והצליחו
שרה (שור) יפה – אשקלון
חסר רכיב