ראיון עם מאירה ופנחס נומברג מוותיקי מושב רשפון
ראיון עם מאירה ופנחס
נומברג מוותיקי מושב רשפון
1. שאלה :פנחס, אתה דור שני ברשפון, כיצד הגיעה משפחתך למושב?
תשובה: אבי, יוסף נומברג, עלה ארצה מפולין בשנת 1924 והשתקע בהרצליה,
שם פגש את אימי -ציפורה לבית רוזנברג והם נישאו בשנת 1926.
בתקופת המנדט הבריטי עבד אבי בניקוי מנהרה עתיקה ששימשה לניקוז המים
של הביצה בהרצליה (סמוך לפארק הרצליה כיום) והזרימה את מימייה לחוף הים .
כשהסתיים פרויקט המנהרה נשאר אבי מחוסר עבודה ואז הוצע לו להצטרף
ל"התיישבות האלף"- על קרקעות קרן הקיימת בהתיישבות שנקראה רשפון.
בשנת 1936 עלו הורי על הקרקע, הקימו משק קטן עם פרה אחת, מספר תרנגולות, פרדס קטן וגן ירק.
2. שאלה : פנחס, כיצד עברו עלייך ילדותך ונעורייך במושב?
תשובה: הגענו לרשפון משפחה
בת 4 נפשות. הורי, אחי אברהם בן ה-9 ואני
פנחס בן ה-7.
בשנות ילדותנו לא היו ילדים רבים במושב ולכן נסענו ללמוד בבית ספר
בהרצליה. בתקופת התיכון יצאנו ללמוד בבתי ספר חקלאיים - אחי ב"כדורי" ואני ב"נהלל".
בתום לימודי חזרתי למשק לסייע להורי. במהלך השנים נפטר אחי אברהם שהיה
מדריך נוער אהוב במושב ונשארתי בן ממשיך במשק.
לזכרו של אחי הוקמה מצבת זיכרון ליד בית העם ונבנה גן שעשועים קטן
מוקף עצי אורן לרווחת ילדי המושב, שלצערנו
כבר לא קיים .
במקביל לעזרה במשק ,כהכנסה נוספת ,הייתי נוהג לרעות את הפרות של חברי
המושב עם חברי יוסי קלמנוביץ בגבעות בארסוף.
3. שאלה : פנחס ומאירה, כיצד הכרתם?
תשובה : הכרנו במסיבה
שהתקיימה בבית הספר החקלאי "עיינות" בו למדה מאירה (ילידת פתח תקווה),לצד
נעמי גץ- מזרחי, בת רשפון . נעמי הזמינה את פנחס למסיבת הסיום שלנו ושם במסיבה
נדלקה ופרחה האהבה.
בשנת 1954 התחתנו ובנינו את ביתנו לצד הוריו של פנחס במושב ההולך
ונבנה....
4. שאלה: מאירה , כיצד חווית את השנים הראשונות במושב?
תשובה : למרות שהייתי בת
הזקונים במשפחתי – צעירה ומפונקת - הלכתי אחר אהבתי, גם כשידעתי שמדובר בחיים
אחרים משהכרתי ושאדרש לעבודה קשה במשק . שנים ארוכות עבדתי לצד פנחס בעבודה מאומצת
וקשה בכל ענפי המשק וגם טיפלתי במסירות ב-4 בנות שנולדו במהלך השנים.
לצערי
ויתרתי על חלומי ללמוד לימודים סדירים בוינגייט ולהפוך למאמנת שחייה... דבר שקרה
רק שנים רבות לאחר מכן .
5. שאלה: כיצד נראו חיי החברה במושב
בהיותכם זוג צעיר ?
תשובה: עיקר הקשרים החברתיים נרקמו
במהלך היום כשנפגשנו בביצייה,
במחלבה, ב"ריכוז"(מרכז
איסוף הירקות במושב) ובצרכניה, כשכל אחד הביא את תנובת המשק שלו. בערבים היינו
עורכים מפגשים חברתיים ובשבתות היינו נוסעים עם סוס ועגלה לחוף הים באפולוניה כל
המשפחות יחד .
הקפדנו לחגוג את
פורים במסיבת חברים שמחה עם תחרות תחפושות מושקעת ,את חג הבכורים עם התוצרת
החקלאית ואף יצא לערוך סדרי פסח משותפים.
6. שאלה: כיצד נראתה
העבודה במשק באותם ימים ?
תשובה : עיקר העבודה
במשק התבססה על בני המשפחה בעבודה עצמית. בעת הצורך הלכנו אחרי זוג סוסים
(פרדות) רתומים למחרשה לחרוש ולזרוע בשדות
המושב המשותפים.
זכור לי שיצאתי עם
מויה ברנר לחרוש למשה לינסקי שהלך בתלם אחרינו וזרע...
בעזרת ממטרה יחידה
השקינו את חלקות הירקות כך שבכל פעם העברנו את ה"ממטרה הנודדת" לחלקה
אחרת . העבודה נמשכה קיץ וחורף ללא ימי בטלה או הנחות .
בנוסף להיותו של פנחס
בעל משק חקלאי, הוא שימש כרכז הביטחון של המושב במשך שנים רבות. בטחון הישוב היה
באחריות אנשי המושב ולא פעם הוקפצנו בלילות בשל חשש לחדירות מהים.
7. שאלה: איך אתם
רואים את השינויים בחקלאות ברבות השנים?
תשובה: בעבר כל משק
התבסס על חקלאות- פרדס ,לול, ירקות . כיום לצערנו אין כמעט חקלאות ברשפון. כל אחד
עסוק בענייניו ואין את חדוות היצירה המשותפת . כיום רוב השטחים החקלאיים נטועים
באפרסמון.
8. שאלה: מה עם דור
ההמשך(פני המושב לאן ? ..)
תשובה: אין ספק
שהמושב משנה את פניו, החברה משתנה... הצרכים משתנים...והמושב החקלאי מפנה את מקומו
ליישוב קהילתי רב גוני .