זילבר כספי בינה
-
-
זילבר כספי בינה
1956 - 1933
בינה נולדה ב-1.5.1933 בפולין. בשנת 1935 עלתה לארץ עם הוריה אסתר ומשה, בהיותה בת שנתיים.
תחילה התגוררו באבן-יהודה. אך המצב החמיר, חוסר העבודה גבר והמשפחה עברה לגן-שמואל, שהייתה אז נקודה בודדה בכל הסביבה. שם התגוררה המשפחה כשנה, בינה הייתה הילדה היחידה במקום.
בשנת 1937, כאשר ראו הוריה שאין טעם להמשיך ולשבת במקום בו לא תוכל לקבל חינוך מתאים וחברה מתאימה, החליטו אחרי שיחה עם כמה חברים ממייסדי רשפון, לעבור לגור במושב.
בינה גילתה מסירות לבית ולהורים כבר בהיותה ילדה. הוריה עבדו תמיד מחוץ לבית, ובינה בחזרה מלימודיה במקום, הייתה תמיד מסתדרת בעצמה על אף היותה ילדה קטנה. בשנת 1946 סיימה בינה את ביה״ס היסודי ברשפון, ועברה ללמוד בביה״ס החקלאי תיכוני "עיינות", מקום בו נתחבבה במהרה על המורים והתלמידים כאחת.
עם סיימה את ביה״ס "עיינות" שהתה בינה תקופה של חצי שנה בבית על מנת לעזור להורים לשקם את המשק ולהקל על עבודתם, כפי שהתבטאה.
לאחר מכן התגייסה בינה לצה״ל. שם היא מילאה תפקיד של מדריכה במעברת הר-טוב (בית שמש) ובמועדוני נוער, תפקיד אותו מלאה בהצלחה ובמסירות לשביעות רצונם של שולחיה וחניכיה כאחת.
כשחלה האב והוכנס לבית החולים, לא היססה בינה לקחת לעצמה חופש מעבודתה ומילאה את מקומו בעבודה במשק ובניהולו. אחרי עבודת יום מייגעת נסעה מדי יום ביומו לבקרו בבית החולים ולעודדו.
כשהבריא אביה ממחלתו, שוב חזרה להגשים חלום חייה, הדרכת נוער עזוב וילדי עולים בירושלים ובו בזמן גם המשיכה בלימודיה במקצועות שהיו נחוצים לה למלא משימתה.
בירושלים, כמו במעברה, בזה לתנאי מגוריה הקשים, כשלפניה מטרה אחת - חינוך ועידוד נוער עזוב וילדי עולים.
היא נפטרה אחרי מחלה קשה בבית החולים בירושלים אור ליום 13 ביוני 1956.
יהי זכרה ברוך!
1956 - 1933
בינה נולדה ב-1.5.1933 בפולין. בשנת 1935 עלתה לארץ עם הוריה אסתר ומשה, בהיותה בת שנתיים.
תחילה התגוררו באבן-יהודה. אך המצב החמיר, חוסר העבודה גבר והמשפחה עברה לגן-שמואל, שהייתה אז נקודה בודדה בכל הסביבה. שם התגוררה המשפחה כשנה, בינה הייתה הילדה היחידה במקום.
בשנת 1937, כאשר ראו הוריה שאין טעם להמשיך ולשבת במקום בו לא תוכל לקבל חינוך מתאים וחברה מתאימה, החליטו אחרי שיחה עם כמה חברים ממייסדי רשפון, לעבור לגור במושב.
בינה גילתה מסירות לבית ולהורים כבר בהיותה ילדה. הוריה עבדו תמיד מחוץ לבית, ובינה בחזרה מלימודיה במקום, הייתה תמיד מסתדרת בעצמה על אף היותה ילדה קטנה. בשנת 1946 סיימה בינה את ביה״ס היסודי ברשפון, ועברה ללמוד בביה״ס החקלאי תיכוני "עיינות", מקום בו נתחבבה במהרה על המורים והתלמידים כאחת.
עם סיימה את ביה״ס "עיינות" שהתה בינה תקופה של חצי שנה בבית על מנת לעזור להורים לשקם את המשק ולהקל על עבודתם, כפי שהתבטאה.
לאחר מכן התגייסה בינה לצה״ל. שם היא מילאה תפקיד של מדריכה במעברת הר-טוב (בית שמש) ובמועדוני נוער, תפקיד אותו מלאה בהצלחה ובמסירות לשביעות רצונם של שולחיה וחניכיה כאחת.
כשחלה האב והוכנס לבית החולים, לא היססה בינה לקחת לעצמה חופש מעבודתה ומילאה את מקומו בעבודה במשק ובניהולו. אחרי עבודת יום מייגעת נסעה מדי יום ביומו לבקרו בבית החולים ולעודדו.
כשהבריא אביה ממחלתו, שוב חזרה להגשים חלום חייה, הדרכת נוער עזוב וילדי עולים בירושלים ובו בזמן גם המשיכה בלימודיה במקצועות שהיו נחוצים לה למלא משימתה.
בירושלים, כמו במעברה, בזה לתנאי מגוריה הקשים, כשלפניה מטרה אחת - חינוך ועידוד נוער עזוב וילדי עולים.
היא נפטרה אחרי מחלה קשה בבית החולים בירושלים אור ליום 13 ביוני 1956.
יהי זכרה ברוך!