זמיר שמואל
-
-
זמיר שמואל
1968 - 1904
ימים רבים התלבט יקירנו-חברנו שמואל על מיטת הדווי שלו וסבל ייסורים קשים. קשה להשלים עם העובדה המרה שלא נפגוש שוב באדם זה שחי בכל רמ״ח איבריו את אווירת הכפר על כל משמעותו.
כיליד אם המושבות, פתח תקוה, ספג ממיטב הראשוניות שבה ועונג רב היה גם לשוחח עם שמואל על הדברים העומדים ברומו של עולם. הרגשת תמיד בעולם המיוחד, ביושר-לבב וחיבה שופעת לארץ, למשפחה, לידידים ולכפר רשפון, בו השקיע כוחות רבים יחד עם רעייתו יטי ובניו.
לא ידע מנוח חברנו שמואל, כי הן הזמן קצר והמלאכה מרובה. ובפינתו השקטה, בדי אמותיו של ביתו ומגרשו - השקיע את אהבתו ומסירותו למשק החקלאי ולחינוך הבנים. בכמה רוך ועדינות היה מדבר ומספר על המשפחה שהקים תוך חרדת-קודש, על גידולי המשק, ילדי טיפוחיו, שראה בכל אלה הליכה בשביל שאיווה לו מאז ומתמיד.
שמואל הגיע אלינו לרשפון בימים הקודרים של ראשית מלחמת העולם השנייה וכל צעד שעשה, היה נוהג לחשוב היטב, שבע פעמים ולשקול, אם יהלום את הכפר העובד ואת אורח חיינו, אם יהלום את התרבות האנושית, שעליו לעזור ולהשתתף בבניין סגנון חיינו. ואמנם כן! הצליח בדרכו זו האיתנה. לא אל רוח הזמן החדש נמשך, לא אל ההתפשטות השטחית, כי אם ביצירת משמעות רוחנית טהורה ושלוה, ואמיתית. בפגישותיי המעטות שלי עמו הייתה לי הרגשה מעודדת, שעדיין שמואל זמיר צעד בשבילו היקר לו ביותר.
מה רב היה הצער לראותו בשנים האחרונות כורע תחת משא מחלות שונות ולבסוף האחרונה שהכריעתו.
כמה צר ללב שנלקח מרשפון, בעוד הוא מלא רצון ותקווה לשוב לאיתנו ולראות נחת בכפר טיפוחיו ובכל אשר לו ועוד להמשיך להיות גורם פעיל.
שמואל זמיר הקים לעצמו מצבה חיה במעשיו היום-יומיים ובדמות המשפחה השורשית שברשפון.
נצרור בצרור חיינו ופעולותינו היום-יומיים את נשמתו הטהורה, כסמל לכוח הרצון העז!
א. ליסוד