טל שמואל

שמואל טל (זייגר) היה בן עירי קמניץ-פודולסק ושם היה בין הצעירים הפעילים ביותר בתנועת ״צעירי ציון", מהמוכשרים והנמרצים. הוא אירגן את החווה החקלאית בעירנו למען הכשרת החלוצים לקראת נסיעתם לארץ, אירגן את הקואופרטיב הראשון של החלוצים מעירנו וכן מן העיירות הקרובות כדי להגר לארץ בצורה קואופרטיבית, דהיינו, כקבוצה, שחייתה כל הדרך עד הגיעם ארצה, כקומונה ממש.

זכיתי והייתי כאחד מתלמידיו של שמואל במקצוע החקלאות בחווה שבהנהלתו המצוינת. זוכר אני עד היום את השיעור הראשון שנתן לי, כיצד יש לרתום סוס בעגלה. כיצד לנהוג בו כאיכר ממש, איך לטפל בסוס ובכל פרטי הפרטים שצעיר בן 17 כמוני ואחרים, היו רחוקים תכלית ריחוק מכל מה ששייך לעבודה בכפר. את כל הדברים האלה שמואל למד בעצמו באופן טבעי, בזמן שהוריו ומשפחתו גרו שנים רבות בכפר ועסקו בחקלאות עד שעברו לגור בעיר. כמדריך חקלאי מוכשר ביותר התגלה שמואל. בכלל, בכל דבר שנגע בו, בחיי המעשה - גילה התמצאות נפלאה. גם בשדה התרבות והרוח - גילה הבנה ואינטליגנציה נפלאה. ידע יפה להתבטא ולבטא את דעותיו ומחשבותיו בצורה ברורה ונמרצת.

כאשר הגיע שמואל לרשפון לאחר מלחמת השחרור, כבר היה שבע טלטולים ועבודה מפרכת בעבודות בנין בירושלים ובחקלאות במושב עטרות. בהגיעו לרשפון לאחר כל הטלטולים, שמח להידבק שוב בחקלאות האהובה עליו במיוחד.

אך אדם מסוגו של שמואל יקירנו לא היה רגיל לנוח על זרי דפנה. נוסף לעבודה במשק לא עמד מן הצד במה שנוגע לנעשה במוסדות הכפר. החברים הרגישו בו אדם מוכשר גם לעניינים ציבוריים ובחרו בו לחבר המזכירות הפעילה ומילא את תפקידו בצורה נמרצת ועניינית.

פעילותו הרבה ועבודתו הפיזית הקשה במשק כל ימי חיו, השתקפו בפניו ובעמידתו הגברית הנחרצת.

אך מחלה ממארת קשה, הכריעה גם את שמואל. לא התענה זמן רב במחלתו. לאחר זמן קצר הלך לעולמו שבע עמל ומסירות רבה למען הכשרת חלוצים והעברתם לארץ ובבניינה ופיתוחה של המולדת החדשה-הישנה.

לשמואל היו שני בנים מאשתו הראשונה אטייה, יהושע ויגאל, וגם בת אביבה שנפטרה בנעוריה. כשהגיע לרשפון הוא היה נשוי בשנית לברוריה לה היו שני בנים – יהודה וראובן – מנשואיה הראשונים לאריה ברוורמן.