פינקלשטיין עפרה
-
-
פינקלשטיין (דייגי) עפרה
2015 - 1930
אמי עפרה, בתם היחידה של מינה וראובן דייגי, נולדה בשנת 1930. מהתמונות עולה דמותה של ילדה סקרנית, שובבה וחיונית מאד. הוריה היו עסוקים וכילדה בילתה הרבה לבלות לבד ובחברת ילדי השכונה שבאו ממשפחות עירוניות מבוססות. אתם חוותה את החיים הטובים כשנסעה לטייל במכונית לאכול גלידה בתל אביב, בילוי מסעיר באותם הימים. הוריה החלוצים היו טרודים בהגשמת יישוב הארץ, הרעיפו אהבה אך לא מותרות.
כשנערכה הגרלת המשקים ברשפון, כשחברי הגרעין עוד היו בהרצליה, חנקה בן-שפר ואמא עמדו על כסאות ובידיהן כובעים עם פתקי שמות המשפחה וכל חבר בתורו הוציא פתק ובו מספר המגרש שהוגרל.
כשעלו על הקרקע בפברואר 1936 אמא היתה בת 6, הוקם בית ספר של כתה אחת שבה למדו כל הגילאים. כשפרצו המאורעות באפריל 1936, ניסו מסתננים לחדור לישובים וילדי רשפון ישנו במערות שהוכשרו בקיר הסלע המזרחי של רח' הפרחים. בסופי השבוע עסקו הילדים באימוני ירי וקרב מגע.
באותה תקופה הילדים היו שותפים מלאים לעשייה החקלאית ואמא עזרה להוריה בכל עבודה ואף חרשה את השדות עם הפרד טומי. כשהחלה העלייה הבלתי לגאלית שימש הפרד טומי שהיה חרש (ולכן לא נבהל מקולות נפץ) להעברת המעפילים התשושים מאניות שהגיעו לחוף שפיים. בית המשפחה שימש כנקודת רישום ומעבר לעולים. פה קיבלו בגדים - לבוש הולם שלא יסגיר אותם - ומכאן פוזרו לישובים אחרים.
כשהיתה אמא בת 17 חלתה באמבות (טפילי מעיים) והייתה בסכנת חיים. גיוסה לצבא נדחה. בינתיים פנתה לקבל הכשרה כגננת אך לירה אחת הפרידה בינה ובין החלום. תחושת ההחמצה והתסכול ליוו את אמא. כשהתגייסה הגיעה לחיל הקשר ליחידת יוני הדואר ושם פגשה את אבי, דב פינקלשטיין. בפגישתם הראשונה של הורי הם נשלחו ע"י המפקד ל"סחוב" חביות מצומת ביל"ו לבניית שירותים בבסיס.
הם נישאו בשנת 1951 בבית ברשפון. כשנתיים לאחר מכן נולדתי אני ואחרי אחי יוסי. גרנו יחד בבית אחד עם סבא וסבתא ולמדנו לתרום את חלקנו ולעזור בעבודה בענפי המשק והטיפול בבית. כשבגרנו והקמנו משפחות, ההורים וסבתא מינה עזרו בעבודה פיזית כשהמשכנו את דרכם כחקלאים.
אמא הייתה דעתנית וקפדנית ודרשה מסביבתה את שדרשה מעצמה. כך למדנו כולנו מהי חתירה לשלמות, הקפדה על פרטים ושאיפה אין סופית למצוינות. תכונות אלו וסקרנותה הבלתי נדלית היו לנו להשראה.
יהי זכרה ברוך
אורית כהן פינקלשטיין