קוסטיץ אנקה
-
-
קוסטיץ הדסה (ינקיצה)
1982 - 1907
לרשפון הגיעה אנקה עם בעלה ניקולה ועם שתי בנותיה בסוף מרץ 1949 כעולה חדשה וחברה בקבוצה היוגוסלבית, והקימה משק חקלאי בו עבדה שנים רבות.
היא נולדה ב-17.4.1907 כבת בכורה למשפחה אמידה מסורתית בעיירה בצקי-פטרובץ שביוגוסלביה. למדה בבית הספר העממי בעיירה והמשיכה את לימודיה בבי״ס תיכון מסחרי בנוביסד. לאחר מכן עבדה בפקידות, תחילה במפעלים שונים ולבסוף כמנהלת משרד בבית החרושת למתכת המשפחתי.
במלחמת העולם השנייה, כאשר היה בעלה בשבי בגרמניה מ-1941 עד 1945, היה עליה לדאוג לקיום המשפחה. במרץ 1944 כבש הצבא הגרמני גם את החבל בצקה, ולקחו את כל היהודים למחנות ריכוז שונים. להדסה התמזל מזלה והצליחה לחמוק מהגירוש, להסתתר ולעבור בשלום את התקופה הקשה, עד לשחרור החבל בשנת 1945. ושוב עסקה בפקידות עד 1948, כאשר כל המשפחה עלתה לישראל.
משחר ילדותה הייתה הדסה פעילה בנוער הציוני באגודת "מכבי" ולימים גם בארגונים ציבוריים, לרבות בתנועת נשים והקדישה להם תשומת לב רבה. גם בישראל הייתה חברה פעילה בוועד הפועל של התאחדות עולי יוגוסלביה,
במועדון הנשים, בארגון ותיקי המלחמה, בסניף ויצ״ו בנתניה ובוועד למען החייל. היא הייתה החברה הפעילה היחידה בסניף מפלגת העבודה ברשפון מיסודו, והשתתפה בכל האירועים ובבחירות לכנסת ולהסתדרות.
ינקיצה העריצה מאד את נופי הארץ וסיירה בהם מדי שנה בשנה לאורכה ולרוחבה. כמו-כן טיילה רבות ברחבי העולם, בביקורים אצל קרובי המשפחה, אבל בעיקר כדי להכיר ארצות רבות ככל האפשר. כאספנית נלהבת של אבנים, במשך שנים רבות, הקימה מעין מוזיאון ביתי. מנסיעותיה לחו״ל שבה תמיד עם שלל אבנים מכל הסוגים.
כאשר בעלה ניקולה לקה בשיתוק, הייתה צריכה היא לקבל על עצמה את כל הנטל של קיום המשפחה. בינתיים נישאו שתי הבנות, מרים ושושנה, והיא הייתה לסבתא מאושרת לארבע נכדות ונכדים.
בדרכה האחרונה ליוו אותה כל בני המשפחה וחברי רשפון ומכרים רבים מכל הסביבה. נפרדו ממנה משלחת נשות ויצ״ו נתניה, קבוצת נשים מארגון עולי יוגוסלביה, וחבריה בארגון ותיקי מלחמת העולם השנייה.
בדברי הספד, תיאר הרב ד״ר עזריה את המנוחה כדמות דינמית, נמרצת, בעלת יוזמה, מלאת חיים ונכונות לעזור לזולת - וכזאת תישאר ינקיצה בזיכרוננו לעד.
ק. ו.