רשף חנקה
-
-
רשף חנה (חנקה)
1983 - 1929
חנקה נולדה ב-3.9.29 בהרצליה, לטובה ומאיר בן-שפר. ב-1936, עם העלייה על הקרקע הגיעה עם הוריה לרשפון. עם סיום ביה״ס ברשפון, יצאה, עם כמה מחברותיה במושב, ללימודים בביה״ס החקלאי בנהלל.
ב-1947 מצטרפת חנקה לבת-דודתה בקיבוץ בית-קשת וחיה שם עד סוף מלחמת השחרור שבמהלכה הקיבוץ הצעיר מוצא עצמו בחזית מול כפרים ערביים ורבים מבניו נופלים בקרבות עם ערביי הסביבה.
בשוך הקרבות חוזרת חנקה לרשפון ויוצאת לעבוד בטיפול בתינוקות בראש העין שהיה מחנה קליטה לעולים מתימן. חנקה נקראת לשרות בצה״ל, ולמרות שאנו עומדים להינשא, היא עומדת על רצונה להתגייס, עוברת טירונות ומוצבת לחיל הקשר. בדצמבר 1950 אנו נישאים ומתארגנים למגורים בבית האמון במשק בן-שפר, שהופך מקום מפגש לצעירי הכפר.
ב-1951 נולדת בתנו יעל. בשנת 1952 אנו מתחילים לבנות את ביתנו על מגרשה של אמי, שרה קלמנוביץ. חנקה עובדת כעוזרת לגננת ברשפון ו״מגדלת" את ילדי הכפר. ב-1956 נולד בננו נחשון. חנקה פותחת גנון לתינוקות.
עם הקמת בית העם מתמנית ע״י המושב כאחראית ומפעילה בו הצגות תיאטרון ובידור לחברי הכפר והסביבה.
ב-1962 מסיימת בהצטיינות קורס מנהלות-משק בביה״ס למלונאות ויוצאת לעבוד כאם-בית בבית אבות מלב״ן בנתניה. היא מוזמנת לעבוד כמדריכה ראשית בקורס מנהלות-משק בביה״ס למלונאות, ומתמנה למנהלת הקורס.
ב-1969 אני נשלח ע״י משרד הביטחון ומשרד החוץ ללסוטו (באפריקה הדרומית). בהיותי הנציג הישראלי הבכיר בלסוטו ממלאת חנקה תפקידי אירוח למנהיגות הבכירה של המדינה ולראשי משלחות זרות, ולמושבה הישראלית והיהודית בלסוטו ודרום אפריקה.
ב-1970 נפתח מלון "הולידיי-אין" בבירת לסוטו וחנקה מתקבלת כמנהלת המשק. היא מכשירה בנות מקומיות לעבודה כחדרניות ובתפקידי ניהול זוטרים וזוכה להוקרה רבה. בשובנו לארץ חנקה ממשיכה כמנהלת-משק במלון וגם מדריכה בקורסים שונים בנושאי משק במלון, בין השאר בקורס רב-שנתי של מגמת מלונאות בטכניון.
בראשית 1980 עוברת חנקה ניתוח ראשון של גידול סרטני, ומבקשת להסתיר את מחלתה מכל משפחתה וידידיה "איני רוצה שירחמו עלי" והדבר עולה לה במאמצים קשים. היא נוסעת בבוקר לעבודתה במלון בת״א, משם לבי״ח לטיפול, במסווה של קניות ובילויים. חוזרים אחה״צ כשהיא בקושי מגיעה למיטתה, ועם כניסת מישהו הביתה היא קופצת, מחייכת ומתנהגת כבריאה. לאחר מספר חודשי טיפול, חנקה מחלימה ומשתלבת במשק החקלאי כעובדת חרוצה, זריזה ומוכשרת ומשתתפת בכל הדיונים הנוגעים למשק. במקביל היא ממשיכה בעבודת הדרכה של עובדי בתי מלון בכל הארץ ומטעם קרן השתלמויות של בעלי בתי המלון.
בתחילת 1983 חנקה מתחילה שוב להרגיש ברע. היא מספיקה לשפץ את ביתנו, להשיא את בננו נחשון, כשהיא מנצחת על סידור החצר והקישוט. לאחר החתונה אנו נוסעים לבילוי בחו״ל, בהמלצת הרופאה המטפלת בה.
מצבה הולך ומתדרדר. לקראת ראש השנה היא מאושפזת, ולאחר שמחת-תורה מתגלה מקור מחלתה. היא מנותחת אך הניתוח אינו עוזר, וב-24.10.83, חנקה הולכת לעולמה.
שמעון רשף