חסר רכיב

שמוקלר חנה

שמוקלר חנה
-
-
שמוקלר חנה
1986 - 1898

חנה נולדה בליטא. הייתה ספוגה תרבות עברית ואנושית וחכמת-חיים. דבר זה היה מורגש בכל מגעיה עם החברה. בעלת-בית מסודרת שידעה להקים משק-בית מסודר ומשפחה בריאה. יחד עם בעלה אביגדור חינכה את בנותיה ללכת בדרך הראויה לכבוד האדם. חנה הייתה טובת-לב וידעה לעודד את האדם בעת צרה ומצוקה.
עוד בהיותה נערה הגיעה לארץ עם גל העלייה השנייה. הייתה זו תקופה קשה, ולא פעם שמעתי גם ממנה, כמו מאחרים, כמה כוחות הושקעו על-ידי חלוצי התקופה ההיא בצעדים הראשונים של בנין ארץ ישראל.
סיבות אלו ואולי גם אחרות גרמו לעזיבתה את הארץ לארצות-הברית בתקופה הקשה הזו. אך יחד עם אביגדור והמשפחה עלו שוב לארץ מארצות הברית וקשרו קשר נצח עם ישראל שאליה שאפו כל ימי היותם בגולת אמריקה.
לא נשכח את דמותה המלבבת של חנה יקירתנו ולזכרה אביא כמה שורות שנכתבו על ידה בשנת 1961, במלאות 25 שנה לעליה לרשפון, ומתייחסות לפריצת הרחוב בגבעת מגדל המים, שלידו נמצא בית משפחת שמוקלר:
״יאהר-צייט״ עליז 
הדבר הראשון שהזדקר לעיניי בהיכנסי לרשפון בשנת 1949, היה ההר ליד ביתנו. נדמה היה לי שלא הבית עומד על ההר, אלא ההר רובץ על הבית. כדרך אשה, באתי בטענות לשמוקלר: כיצד קונים בית במקום כזה? למה לי לטפס תמיד על ההר? הקשיים היו בלתי נסבלים. שמוקלר סיפר לי, שהר זה הוא "ממש קדוש", ואילו שכני הודיעו לי שהר זה הוא ממש "דיפלומטי", הוא פשוט היה מרמה את האנגלים.
מתוך כך חששתי, פשוט, לומר מלה רעה על הר זה. בלבי חשבתי לי, שכנראה שלא עזבתי פעם את הארץ, שאני נושאת עדיין בקשיים מהימים ההם. והנה, הוחלט באחת האסיפות שמורידים את ההר. ביושבי באותה האסיפה, חשבתי שאני חולמת בהקיץ. 
והנה בבוקר בהיר אחד, התעוררתי לקול רעש גדול. יצאתי חיש החוצה ומה רואות עיני? מורידים את ההר בכוח, ההר המסכן בוכה, "אנשים טובים, כיצד שכחתם אותי כה מהר? כיצד שכחתם את הטובות שעשיתי לכם? הרי לא פעם הצלתי אתכם מהאנגלים". במיוחד הוא צועק אלי, משום שבלבי ציפיתי וייחלתי לסופו. סתמתי את אזני לא לשמוע את בכיו ושאגותיו. מאותו היום הנני שומרת באדיקות את יום השנה להורדת ההר".
שורות מעטות אלו משקפות את הנפש שקיננה בחנה שמוקלר. 
יהי זכרה ברוך בתוכנו!
א. ליסוד

חסר רכיב