ניצן חנה
-
-
ניצן חנה
1900-1973
חנה, נולדה וגדלה בקמניץ פודולסק, אוקראינה. כל משפחתה ניספתה בשואה,
פרט לאחיה הצעיר שהיגר לאורוגואי לפני פרוץ מל"הע השנייה.
עלתה ארצה ב-1992 ופנתה ללמודים בביה"ס לאחיות הדסה בת"א.
עם סיום לימודיה עברה לעבוד בצפת, שם נישאה לזליג שאותו הכירה עוד מילדות,
בהיותם קרובי משפחה.
בצפת נולדה בתם הבכורה, גלילה.
משם עברו להרצליה והיתה האחות הראשונה במושבה, במסגרת קופ"ח לאומית.
בהרצליה היא וזליג חברו לקבוצה שיועדה להקים את רשפון והיו מהמתיישבים
הראשונים במושב.
ברשפון היתה מושג. נקראה בפי כל "חנה החובשת". עבדה במשך כל השנים עד
צאתה לגימלאות בגיל 63.
עבדה במקביל גם במרפאה בכפר שמריהו, משם פעמים רבות היתה חוזרת
הביתה ברגל, מספר שנים עבדה גם באזור ג' (הרצליה ב').
העבודה היתה מרכז חייה. היתה אחות יעילה ומסורה מאין כמוה. בשנים הראשונות
לא התגורר רופא במושב. בתה זוכרת איך אנשים שנזקקו לעזרה רפואית דחופה,
היו דופקים על חלון חדרה באישון לילה, והיא היתה קמה מיד ומגישה להם עזרה.
כשקרה אסון במושב, היא היתה מגיעה במהירות, זקופה, עניינית ופעילה.
זכתה להערכה רבה מהרופאים שעבדה אתם. העריכו את הנסיון והידע הרב
שלה, התייעצו אתה ונעזרו בה.
תפקידה כלל "טיפת חלב". בתה זוכרת עד כמה היתה מתפעלת מכל תינוק
שנולד במושב.
המסירות שלה בעבודה לא היתה על חשבון הבית והטיפול בשלושת ילדיה.
גם כאן פעלה במסירות וביעילות מירבית. ונוסף על כך עוד לקחה חלק
בעבודות המשק. עזרה לזליג בחליבות בבקרים והלול היה באחריותה
הבלעדית.
בהיותה בת 63 הרגישה שמאבדת שליטה לגבי זיהוי תרופות, חששה
שתטעה והחליטה לצאת לפנסיה, על אף הבקשות שתמשיך לעבוד.
זו היתה תחילת המחלה הקשה שגרמה למותה.
1900-1973
חנה, נולדה וגדלה בקמניץ פודולסק, אוקראינה. כל משפחתה ניספתה בשואה,
פרט לאחיה הצעיר שהיגר לאורוגואי לפני פרוץ מל"הע השנייה.
עלתה ארצה ב-1992 ופנתה ללמודים בביה"ס לאחיות הדסה בת"א.
עם סיום לימודיה עברה לעבוד בצפת, שם נישאה לזליג שאותו הכירה עוד מילדות,
בהיותם קרובי משפחה.
בצפת נולדה בתם הבכורה, גלילה.
משם עברו להרצליה והיתה האחות הראשונה במושבה, במסגרת קופ"ח לאומית.
בהרצליה היא וזליג חברו לקבוצה שיועדה להקים את רשפון והיו מהמתיישבים
הראשונים במושב.
ברשפון היתה מושג. נקראה בפי כל "חנה החובשת". עבדה במשך כל השנים עד
צאתה לגימלאות בגיל 63.
עבדה במקביל גם במרפאה בכפר שמריהו, משם פעמים רבות היתה חוזרת
הביתה ברגל, מספר שנים עבדה גם באזור ג' (הרצליה ב').
העבודה היתה מרכז חייה. היתה אחות יעילה ומסורה מאין כמוה. בשנים הראשונות
לא התגורר רופא במושב. בתה זוכרת איך אנשים שנזקקו לעזרה רפואית דחופה,
היו דופקים על חלון חדרה באישון לילה, והיא היתה קמה מיד ומגישה להם עזרה.
כשקרה אסון במושב, היא היתה מגיעה במהירות, זקופה, עניינית ופעילה.
זכתה להערכה רבה מהרופאים שעבדה אתם. העריכו את הנסיון והידע הרב
שלה, התייעצו אתה ונעזרו בה.
תפקידה כלל "טיפת חלב". בתה זוכרת עד כמה היתה מתפעלת מכל תינוק
שנולד במושב.
המסירות שלה בעבודה לא היתה על חשבון הבית והטיפול בשלושת ילדיה.
גם כאן פעלה במסירות וביעילות מירבית. ונוסף על כך עוד לקחה חלק
בעבודות המשק. עזרה לזליג בחליבות בבקרים והלול היה באחריותה
הבלעדית.
בהיותה בת 63 הרגישה שמאבדת שליטה לגבי זיהוי תרופות, חששה
שתטעה והחליטה לצאת לפנסיה, על אף הבקשות שתמשיך לעבוד.
זו היתה תחילת המחלה הקשה שגרמה למותה.