חסר רכיב

רשפון בן זקונים

16/08/2016
רשפון בן הזקונים של התיישבות האלף בן שבעים

בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת,יזם המרכז החקלאי התיישבות של פועלי מושבות ותיקים בארץ ליד מושבות ההדרים ביהודה והשרון.התכנון היה לישב 1000 משפחות כאלו מכאן נגזר שמה: התיישבות האלף.
התיישבות זו היתה שונה מזו שקדמה לה ומאלו שאחרו לה בשלושה מאפיינים.
האחד: החלוצים המיועדים לעלות להתיישבות נתבקשו להשתתף במימון רכישת אדמת הק.ק.ל שהוקצתה לישובם.

השני: שכל המימון שהוקצה לבניה ולפיתוח ניתן בתנאי שוק ע"י חברה פרטית שהוקמה כדי לסייע במימון הקמת הישובים על בסיס כלכלי הוה אומר החברה המיישבת אמורה היתה להפיק רווחים על ההון שהקצתה.
השלישי: האמצעים שהועמדו לפיתוחם של יישובי התיישבות האלף היו מצומצמים והגיעו לכדי שליש מהמקובל באותם ימים.הרציו לצידוק צימצום האמצעים היה סמיכותם של היישובים למושבות.המתיישבים היו אמורים להמשיך בעבודתם כשכירי יום במושבות ומשכר עבודתם לפתח המשקים
בשנת 1931 הוקם בהרצליה ארגון פועלים ונרשם להתיישבות במסגרת התיישבות האלף.לאחר שחברי הארגון שילמו מסי ארגון בסך 31 לי"מ כל אחד הוכרו ע"י הנהלת המרכז החקלאי כמועמדים לעליה לקרקע,ואף שם ניתן להם "ארגון פועלי הרצליה. הארגון מנה 30 משפחות.החברים הרשומים בארגון המשיכו להיתגורר בהרצליה כשהם מחכים ב"תור להתיישבות" במהלך ההמתנה פגע המשבר הכלכלי העולמי ביכולתה של החברה הכלכלית לגייס כספים הלכו והדלדלו האמצעים הכספיים שהועמדו לרשות ארגוני התיישבות האלף.

המרכז החקלאי ברצותו להמשיך בתנופת ההתיישבות החליט להקטין מספר המשפחות בכל יישוב וישוב ,כך הומצא המונח "התיישבות בהדרגה" שמשמעו עולות על הקרקע להקים ישוב כמה עשרות משפחות ולכשירחיב תישלחנה להשלמה משפחות נוספות.ארגון הרצליה נכלל בקטגוריה של "התיישבות בהדרגה".

לקראת שנת 1934 אותר שטח בן 400 דונם להתיישבותם של ארגון פועלי הרצליה באדמות שרכש יהושוע חנקין מהכפר הערבי "אל חרם" כפר אותו היכרנו בילדותנו כ"סידנא עלי" על שם המסגד שנבנה ע"י המוסלמים על קיברו של הקדוש המוסלמי "עלי" זאב וילנאי גורס שלא מוכר כל קדוש מוסלמי בשם עלי וסביר שזה קברו של עלי הכהן.
הכפר סידנא עלי שכן ליד חורבות הישוב הכנעני רשפון ונקרא על שם אל האש "רשף"
בתקופת בית ראשון נכבשה רשפון ע"י הפיניקים שהקימו בה עיר נמל וקראו שמה "אפולוניה"על שם האל אפולון. עם הכיבוש המוסלמי החזירו לה את שמה השמי רשף ובשפתם ארסוף .הצלבנים משכבשו את הארץ בנו בארסוף מבצר וקראוה "ארסור".

"ועדת השמות" קראה לישוב שעתיד לקום ליד רשפון העתיקה בשם "רשפונה" השם לא צלצל יפה למתיישבים וקראו למושב רשפון.
בתחילת 1935 הוחל בבנית 30 בתי מגורים למייסדי רשפון על גבעת הכורכר שכונתה במפות של אותם ימים "אל מונטר" רחוב הפרחים של היום.
בפברואר 1936 עלו לקרקע ברשפון 27 משפחות וזה התאריך הרשמי של הקמת המושב חדשיים מאוחר יותר פרץ "המרד הערבי הגדול" שמוכר יותר כמאורעות תרצ"ו תרצ"ט.
רשפון של אותם ימים היה ישוב מבודד מוקף אוכלוסיה ערבית עוינת .בראשית המאורעות הותקף המושב מידי יום בעיקר מדרום ע"י תושבי אל חרם.ומצפון ע"י ערבים ששכנו ליד וואדי פאליק(נחל פולג).וחירבת זביידה היא יקום של היום.

ארגון ארסוף
מצפון לרשפון תכננה חב. הכשרת היישוב כפר חקלאי בו 70 יחידות משק בנות 10 דונם כל אחת גם הוא על אדמות הכפר "אל חרם".וקראה לו "ארסוף". אדמות ארסוף הוצעו לפועלים במושבה רעננה ובכפר הדר.לקנית אדמות ארסוף התארגנו פועלי הדר בארגון שנקרא "ארגון פועלי הדר" וברעננה "ארגון פועלי רעננה". פועלי רעננה רכשו כ 30 יחידות ופועלי הדר כ40.לאחר שהושלמה רכישת אדמות הכפר חברו שני הארגונים לארגון אחד וקראו לו ארגון "ארסוף" על שם הכפר המיועד.ארסוף, נועד להיות כפר חקלאי פרטי שתושביו יתפרנסו ממטעי הדרים.חברי ארגון ארסוף השקיעו כל חסכונותיהם במימון רכישת הקרקע ולא הותירו בידם אמצעים כספיים למימון ההתישבות עצמה.(בנית מבני מגורים מבני משק ואינסטלציה)הם פנו לעזרתו של יו"ר המרכז החקלאי אברהם הרצפלד שהבטיח להם כי אם ירשמו אדמותיהם על שם הק.ק.ל. ויצטרפו למושב רשפון יוכל להשיג להם מימון זהה לזה של משקי התיישבות האלף. אנשי ארסוף היתפתו מסרו אדמותהם לק.ק.ל. ומאותו רגע התנערו מהם המוסדות המיישבים.חברת התיישבות האלף לא היתה מוכנה לקבלם לשורותיה,חברת האשראי של הסוכנות פ.ז.א. לא היתה מוכנה להלוות להם כסף לבנית הבתים וחברת המים "אלף"אותה חברה שסיפקה מים לרשפון לא היתה מוכנה לחבר אותם לרשת המים. חלק מחברי הארגון מתוסכלים ופגועים ויתרו על רעיון ההתיישבות ופרשו מהאירגון .בנעליהם של הפורשים נכנסו 15 משפחות של עולי גרמניה להם השיג הד"ר ארתור רופין מימון להתיישבות בסך 250 לי"מ מקרן יהדות עולי גרמניה.ובכך התאפשרה בנית בתים ומשקים ומושב רשפון גדל ב15 מתיישבים חדשים שהצטרפו למושב בשנת 1937.

יתר חברי ארגון ארסוף המשיכו בהפעלת לחצים הן על המרכז החקלאי והן על תנועת המושבים לקבלת סיוע במימון בנית בתיהם. מאמצים שנשאו פרי ובשנת 1940 נבנו 20 בתים נוספים ברשפון בתים בני חדר וחצי ללא מים וללא חשמל(במשך שנה קיבלו משפחות מתיישבי ארסוף מים מברז מי שתיה ליד משק בן עמי אגוזי.(משק מצגר).את המים סחבו בפחים. לחשמל חוברו אנשי ארסוף רק ב1951 . מאיר בן שפר מוכתר המושב כינה השכונה החדשה שכונת קירניקה על שם חבל קירניקה המפגר בלוב.
עם השלמת התיישבותם של חברי ארסוף מנה רשפון 65 משפחות.
אנשי המושב שהיו כולם חברי ההגנה היו שותפים פעילים במאבק ב"ספר הלבן"

תרומתם היתה בעיקר בסיוע להורדת מעפילים בחוף הים הסתרתם והעברתם לפנים הארץ.בנובמבר 1945 נתפסה בחוף אנית המעפילים"ברל כצנלנסון" לאחר שהמעפילם הורדו ממנה.כנקמה על גילוי האניה פוצצו חבלני הפלמח את מכשיר המכ"ם הימי שהיה בבנין משטרת החופים בכפר "אל חרם," בעיקבות הפיצוץ כיתרו צנחנים בריטיים את רשפון ושפיים חיפשו מעפילים וחמרי נפץ.מצור שארך 36 שעות.
ב1947 נקלטה ברשפון קבוצה של ילדים ניצולי שואה מרומניה כל משפחה במושב קיבלה בן או בת מהקבוצה הם שהו ברשפון עד שבגרו והלכו להכשרה חקלאית במושבה מגדיאל4 נערים למדו בביהס החקלאי מקוה ישראל.
במלחמת השחרור לחמו חברי המושב במסגרת חטיבת אלכסנדרוני היא חטיבת השרון.

בני הדור השני בחלקם יוצאי הצבא הבריטי ובחלקם מתנדבי הפלמח לחמו בכל רחבי הארץ במלחמה זו שכל במושב שלושה מחבריו.במהלך מלחמת השחרור ובשנים הראשונות לקום המדינה היה מושב רשפון יעד לפעולות איבה מצד פלסטינים, לשעבר תושבי האזור, שנטשו בתיהם לאחר כט בנובמבר ועברו להתגורר באזור קלקיליה שהיה בתחום ממלכת ירדן (עד מלחמת ששת הימים) מספר פעמים בשבוע היו מגיעים למושב גונבים בהמות עבודה פרות וכל דבר בעל ערך שיכלו לשים עליו ידם.בשני מקרים אותם אנשי כנופיה רצחו שניים מחברי רשפון בבתיהם אליעזר וייס בבית המשמש היום כמזכירות וזלצהנדלר בבית מש הולץ .
באותם ימים לא היה מקובל שהמדינה תשלח כוחות צבא או משטרה לסייע בשמירת הישובים .חברי המושב יצאו לשמירה כל לילה שני ולא הצליחו למנוע הגניבות והרציחות.
מחלקת ההתיישבות של הסוכנות הציעה לרשפון לקלוט חברים נוספים כדי לחלק הנטל הביטחוני.משנתקבלה הסכמת המושב נשלחו לרשפון 34 משפחות של עולים חדשים רובם מיגוסלביה והונגריה .הם הגיעו לרשפון ב1949 .תחילה התגוררו במבנים ארעיים ולאחר שנה בנתה הסוכנות עבורם צריפי מגורים שהובאו משוודיה צריפים ששימשו למגורים עד 1965.מתוך 34 המשפחות 32 היו משקים מלאים ועד מהרה השתלבו בייצור החקלאי במושב.ושתי משפחות של עובדי ציבור מנהל מוסך טרקטורים ומורה למוסיקה.
בשנת 1951 נדרש מושב רשפון לקלוט לעבודה 20 משפחות של עולים מרומניה. הם שוכנו בצריפונים במעברה קטנה שהוקמה במושב והועסקו כשכירי יום במשקי החברים ובמפעלי האגודה.המעברה התקיימה מספר שנים עד שתושביה נקלטו קליטה של קבע במקומות שונים בארץ.

שנות החמישים היו שנות פריחה כלכלית ברשפון עם קליטת העולים לאחר הקמת המדינה התעורר ביקוש לתוצרת חקלאית. למושב נוספו כאלפיים דונם אדמה חלקם בעיבוד זמני וחלקם כחלק מהמשבצת הקרקעית הקבועה.הייצור עלה בכל הענפים רפת לול ובעיקר הורחבו שטחי הירקות.חברי רשפון גילו שיש להם יתרון מיקרו אקלימי בגידול עגבניות באביב ופלפל בקיץ וניצלוהו. באמצע שנות החמישים נכנסו למעגל הייצור הבנים הבוגרים שסיימו שרותם הצבאי וסללו הדרך לבנים הצעירים יותר. בשנות השישים היו ברוב המשקים ברשפון בנים ממשיכים שעסקו בחקלאות.הבנים השתלבו לא רק בעבודה במשקי ההורים אלא גם בניהול האגודה ומוסדותיה על כך מגיעה מלוא ההערכה להורים המייסדים,ראויים לציון ההערכה האמון והיחסים הטובים הקיימים בין החברים לאגודה ובין החברים לבין עצמם.תבונתם של החברים ושל חברי הנהלות האגודה איפשרה למושב לשרוד את המשברים הקשים שעברו מושבי העובדים וההתישבות העובדת כולה.בסוף שנות השמונים תחילת שנות התשעים.
ב1997 הורחב המושב ב100 יחידות מגורים.בהן השתלבו חלק מבני המושב וחלקן נרכשו ע"י אנשים מחוץ למושב.בעת כתיבת שורות אלו לא קיימת ההומוגניות שהתקיימה עד לפני שני עשורים. רשפון של היום איננו עוד מושב עובדים,אלא ישוב קהילתי שיש בו עדיין מספר חקלאים.אין אלא לקוות שנדע כולנו חברי האגודה החקלאית והתושבים לשמור ולפתח ישוב שנעים לחיות בו.
גדעון.
חסר רכיב