חסר רכיב

גופרמן – ברטל אשר

20/08/2016
משק בר- טל (ברטפלד, גופרמן)
משק מס` 23, רח` הפרחים 26
משפ` בן-אברהם (נחודקין) (1940-1936 )
משפ` גופרמן (1990-1940 )
משפ` בר-טל (1990- עד היום)
משפחת (נחודקין) בן-אברהם

בצלאל בן-אברהם (1969-1900) עלה לראשונה לארץ-ישראל עם הוריו מ"ביילה-יצרקוב אוקראינה. בשנת 1908 הוריו התיישבו בבאר טוביה. אביו של בצלאל נחודקין בן-אברהם נטע מטע שקדים וקנה סוס ועגלה, כדי להשלים את פרנסת המשפחה בהובלות.
בשנת 1912 נרצח אברהם נחודקין (אביו של בצלאל) ע"י פועל ערבי שעבד אצלו במטע. בעקבות הרצח, המשפחה נשארה בחוסר כל, והאם מיכל נאלצה לחזור לאוקראינה עם חמשת ילדיה הקטנים.
בצלאל נחודקין, הילד שהתבגר שאף להגשים חלומו של אביו, ועלה לארץ-ישראל בפעם השניה ביחד עם אחיו הצעיר הרצל נחודקין (ממקימי מושב חרות שבגוש תל-מונד) בשנת 1923. הם שהו במחנה מעבר בגבעת השלושה ומשם עברו לקיבוץ יגור. הם עבדו בסלילת כבישים.
בצלאל נחודקין שינה את שם משפחתו לבן-אברהם ע"ש אביו כדי להנציח את שם אביו אברהם.
שפרה (גולדגייל) נחודקין- בן אברהם (1976-1903 ) בת אמצעית למשפחה ציונית מבסרביה. הוריה השתתפו בעשייה הציונית, כשרכשו ביחד עם קב` יהודים קטנה בשנת 1907 חווה בכפר "סולטן ביילי", שהיה אז במרחק 50 ק"מ מאיסטנבול בתורכיה, וכיום אחד מפרברי העיר שממוקם בחלק האסיאתי של איסטנבול.
החווה נרכשה מתורכי עמיד בשם "חסן פאשה", וניתן לה השם "מסילה חדשה", שהמקומיים כינו אותה "יהודי ג`פטליק" (החווה של היהודים"), ובה הוכשרו קבוצות חלוצים שנטשו את רוסיה לאחר הפרעות, בעבודות החקלאות השונות, ביניהן הלול והרפת, לפני עלותם לארץ-ישראל. השם "מסילה חדשה" נתן ביטוי לדרכם החדשה של החלוצים.
ב-1924 עלתה שפרה נחודקין בן-אברהם לארץ-ישראל עם אחותה הבכירה שושנה. גם שפרה הגיעה למחנה המעבר בגבעת השלושה, ומשם עברה למחניים (או ראש פינה).
שפרה ובצלאל (נחודקין) בן-אברהם, נישאו בשנת 1926 בקיבוץ יגור, ושם נולד בנם אמנון בן-אברהם (2001-1927). בשנת 1930 עזבה המשפחה את יגור ועברה להתגורר בהרצליה. בהרצליה עסקו בעבודות חקלאיות, והצטרפו לקבוצה מפועלי הרצליה שהקימה את המושב רשפון בשנת 1936. הם עסקו ברשפון בחקלאות וכנראה שהאב עבד בנוסף בעבודת חוץ. הימים היו ימי מאורעות 1939-1936, הרגשת אי ביטחון וחששות, הביאו לכך שב-1938 עזבה משפחת נחודקין בן-אברהם את רשפון. בשנת 1940 מכרה משפ` נחודקין בן-אברהם את המשק למשפ` אשר ופולה גופרמן. חלק מתמורת המשק היה שני דונם אדמה בשכונת הפועלים בהרצליה (כיום הרצליה הצעירה), שעליהם הקימה משפ` נחודקין בן-אברהם צריף, נטעו פרדס, הקימו לול קטן ורפת וחכרו אדמה לגידול ירקות.
ילדיהם של שפרה ואברהם נחודקין בן-אברהם:
אמנון (2001-1927) עבד במערכת הביטחון.
תמר ילידת 1939. ניהלה את משק ביתה, והיתה אשת מכירות.
לאמנון בן בשם אביב בן-אברהם, מתגורר בשכונת נוה-עמל בהרצליה.
לתמר קואנקה (בן-אברהם) שני ילדים, בן ובת, תמר מתגוררת בתל-אביב.
משפ` פולה ואשר גופרמן

פולה ואשר גופרמן, שניהם ילידי אוקראינה שהייתה אז חלק מרוסיה.
פולה בת משפ` מוגילבסקי, נולדה ב- 1902 בעיירה דומיונובקה שבחבל חרסון, שעיר הבירה שלו היא אודסה שליד הים השחור. פולה הייתה בת למשפחה שהיו בה שמונה ילדים. פולה למדה בבית ספר יסודי ממשלתי עד לכיתה השביעית, ולאחר מכן למדה וסיימה לימודים בבית ספר תיכון בעיר חרסון. היא הצטרפה לתנועה הציונית בעיירה, וכתוצאה מפעילותה, נאסרה ע"י השלטונות והייתה אסירה בבית הסוהר חצי שנה או שנה. היא היתה מספרת בהומור על בית הסוהר, על התנאים הפיזיים הקשים ששררו שם, והאסירות הפליליות שפגשה.
כשיצאה מבית הסוהר עברה לעיר אודסה, כשבכוונתה להיכנס שם לאוניברסיטה כדי ללמוד לתואר אגרונום. בינתיים הצטרפה להכשרת "הגנן" של תנועת "החלוץ" בשדות ההשקאה של אודסה, שם גדלו ירקות בחולות של אודסה שהושקו במי הביוב של העיר אודסה. בחווה נתפסה פולה לדבקות בהגשמה ציונית בארץ-ישראל, נשארה בחווה כשלוש שנים עד שקבלה ב- 1925 רישיון (סרטיפיקט) לעליה לארץ ישראל. בארץ הצטרפה יחד עם חברתה הטובה ברוניה איזיקוביץ לקיבוץ טירה ע"י חיפה, וכשהקבוצה התפרקה, עברו שתיהן לקבוצת איילת-השחר שבגליל העליון. כעבור שנתיים, עברה פולה לתל-אביב, שם חייתה קבוצת חברים שהיו איתה בהכשרה ברוסיה.
אשר גופרמן נולד בשנת 1904 בעיירה צ`צלניק ברוסיה. אמו מתה כשילדה אותו, ואביו עבר עם ארבעת ילדיו, ביניהם התינוק אשר, לעיר באלטה שבאוקראינה. שם קיבל את חינוכו בבתי ספר יסודי ותיכון ממשלתיים, וגם למד את השפה העברית. בשנת 1920 הצטרף לתנועת "החלוץ" וכעבור שלוש שנים יצא גם הוא להכשרת "הגנן" ב"שדות ההשקאה" באודסה. ביוני 1925 עלה לארץ-ישראל, והתחיל לעבוד בתור פועל חקלאי בענפים חקלאים שונים ומקומות שונים. הוא עבד בענף השקדים בראשון לציון, ברחובות, ובעבודות חקלאיות שונות בגשר ובדגניה. ב- 1927 הגיע לתל-אביב ופגש שם את פולה שאותה הכיר עוד מימי ההכשרה באודסה. הם התחילו בחיים משותפים. פולה עבדה במשק בית אצל שני מורים מגימנסיה הרצליה, אחד מהם היה נשרי, המורה הידוע להתעמלות.
אשר גופרמן היה ממייסדי "קבוצת הירקנים" בצפון תל-אביב ליד הירקון. בתחילת שנת 1929, עברו אשר ופולה גופרמן למושבה הרצליה. אשר גופרמן עבד כפועל בפרדס נעשה במהרה פועל ראשי. הוא היה פעיל ב"הגנה" ובחיי ציבור הפועלים בהרצליה, והפך למנהל לשכת העבודה. תפקיד קשה בימים של חוסר עבודה.
בשנת 1936 פולה ואשר גופרמן נמנו על אירגון פועלי הרצליה שייסדו את המושב רשפון. בשנת 1936 פרץ המרד הערבי – מאורעות 1939-1936. החיים ברשפון היו קשים מאוד. היו במושב רק 28 משפחות, לכן הגברים שמרו בלילות לעתים קרובות, ונאלצו לעבוד לפרנסתם ביום. הפרנסה העיקרית של כולם הייתה מעבודות חקלאיות מחוץ למושב. היות ומשפחת גופרמן התגוררה בבית קיצוני ברשפון, נאלצה המשפחה לישון בלילות בבית משפחת דייגי שבמרכז הכפר. כאשר הייה חשש שעומדת להיות התקפה של פורעים ערבים על המושב, האמהות והילדים מצאו מחסה במערה גדולה שהייתה בחצר של משפ` איזיקוב ע"י ברכת המים (כיום משק נוריאל).
ילדי המשפחה היו חביבה בת שבע שנים, ודוד בן כמה חדשים, וכשנזקקו באופן פתאומי לעזרה רפואית, ולא היה רופא בכפר, דרשה פולה לעזוב את רשפון. אחרי שנה ברשפון, הם חזרו להרצליה, מכרו את המשק למשפחת חיים ומרים ברנר, וקנו מגרש של שני דונם בשכונת הפועלים ב` (כיום "הרצליה הצעירה"). הם התחילו להתארגן לבניית בית, ואז פרצה מלחמת העולם השניה בשנת 1939, והבנקים חדלו לתת הלוואות לבנייה. אשר ופולה גופרמן עייפו מהמעבר מדירה לדירה בהרצליה, וחזרו למושב רשפון. הם קנו מבצלאל ושפרה נחודקין בן-אברהם את משקם ברשפון בשנת 1940. אשר גופרמן התמנה להיות מנהל משרד יכין חק"ל בהרצליה, שעסק בעיבוד פרדסים בהרצליה, רעננה וכפר-סבא. אשר ופולה גופרמן הקימו משק עזר קטן שכלל לול קטן וחלקת ירקות.
ברשפון פקדה אותם טרגדיה, בנם דוד יליד נובמבר 1935, חלה בגיל חמש בסכרת נעורים. דבר שאימלל והעכיר מאוד את חיי המשפחה.
אשר גופרמן ניהל בהתנדבות את מוסד "משען" בהרצליה שנתן עזרה לפועלים. בתחילת מלחמת העולם השניה התנדב ל"מגן דוד אדום" ושרותים אחרים. כמו כן היה חבר במזכירות מושב ברשפון.
בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השניה, כשהגרמנים בפיקודו של הגנרל רומל התקדמו לעבר מצרים והיה חשש שיגיעו גם לארץ ישראל, קרא אשר גופרמן לצעירים להתגייס לצבא הבריטי להגנת הארץ. הוא הראה דוגמה אישית כשהתנדב ביחד עם חברים אחרים מפעילי ההסתדרות בהרצליה, לצבא הבריטי.
אשר גופרמן הוצב לחיל התותחנים, להגנת חופי א"י נגד מטוסי האויב. כשהצבא הגרמני בפיקודו של הגנרל רומל הובס, הועברה הפלוגה לקפריסין. שם קרתה לאשר גופרמן תאונה, ב-ב` בטבת תש"ד (29.12.1943) נפל מחומת פמגסוטה, בדרכו לתורנות שמירה על עמדת התותח נגד מטוסים. הוא נפצע קשה בגבו. במשך שנה וחצי אושפז בבתי חולים בקפריסין, במצרים ובארץ-ישראל. הוא נפטר כתוצאה מפציעתו, ביום ט` בניסן תש"ה (2.4.1945).
אחרי מותו, הוציאו חבריו לפלוגה לתותחנות קלה נגד מטוסים, וחבריו חברי הסתדרות הפועלים בהרצליה חוברת רשימות לזכרו בשם "אחד שנפל". הוקמו לזכרו שני בתי תרבות: בית תרבות ע"ש אשר גופרמן ברשפון, ובנין תרבות (ספריה וגן-ילדים) בשכונת הפועלים בהרצליה. בית התרבות ברשפון היה משכן לפעולות תרבותיות שונות של כל הכפר, וגם שימש מקום התכנסות ופעילות של הנוער. שם רקדו, שיחקו בטניס שולחן, ושם היו פעולות של הנוער העובד ותזמורת של הנוער בניצוחו של חבר המושב בן-משה שהיה מורה למוסיקה בבית-הספר. מדברי בני רשפון, אפשר ללמוד כי לבית-גופרמן יש מקום חשוב בזיכרונותיהם ובחוויותיהם.
פולה גופרמן שהתאלמנה, נשארה מטופלת בשני ילדים: חביבה בת שש עשרה ודוד בן עשר שהיה חולה בסכרת נעורים ונזקק לטיפול רב. היא הייתה אישה צעירה יחסית, בראשית שנות הארבעים. היא התחילה לעבוד לפרנסת המשפחה בהפעלת באר-המים ובעבודת ניקיון במרפאת קופת חולים. לצד עבודות אלה התחילה לפתח משק, להגדיל את הלול. חייה היו קשים מאוד, עבודה פיזית מאומצת במשך שעות רבות, ובנוסף לכך התמודדות משקית-כלכלית באגודה חקלאית המנוהלת ע"י גברים, וכמו כן, סבלה מבדידות חברתית. למרות הקשיים, לקחה פולה חלק בכל משימות ההתנדבות במושב כגון: אירוח ילדים משכונות עוני, הארחת מעפילים שעלו בחוף שפיים בעליה בלתי לגלית, ולבסוף קבלת נער מחברת נוער עולה שעלה מרומניה בשנת 1947.
פולה המשיכה בעבודת הניקיון בקופת חולים עד לבניית המרפאה החדשה. פולה המשיכה לעבוד במשקה בפרדס ובלול עד גיל שמונים. היא נפטרה ב- 26.4.1990 בהיותה בת 87 שנה.
הבת חביבה למדה עד כיתה ו` בבית הספר העממי בהרצליה ואחר כך המשיכה בבית חינוך לילדי עובדים ברשפון שבו הייתה בוגרת המחזור הראשון. בהמשך למדה בבית ספר תיכון בקיבוץ יגור, אך כעבור שנתיים הפסיקה את לימודיה ועברה לעבוד בתור פקידה ב"המרכז החקלאי – הסתדרות הפועלים החקלאים", בתל-אביב. היא עשתה כך, כי לא רצתה להיות למעמסה כלכלית על אימה פולה גופרמן. ב- 1950 התגייסה לצה"ל, ובתום שרותה הצבאי חזרה למקום עבודתה ב"המרכז החקלאי". היא פגשה בצבי ברטפלד, שהיה סטודנט למשפטים בשעות הערב, ובשעות היום היה מורה בבית הספר ברשפון. חביבה וצבי נישאו ב- 16.6.1953, וגרו בחדר שהוסיפו לביתה של פולה גופרמן. בשנת 1957 עברו לבת-ים אך כעבור שלוש שנים עם פטירתו של דוד ממחלת הסכרת חזרו לגור בביתה של פולה גופרמן. ב- 1965 עברה משפחת ברטפלד לכפר-שמריהו.
הבן דוד גופרמן למד בבית הספר היסודי ברשפון, ולאחר מכן בבית ספר תיכון במושבה (עיר) הרצליה. הוא סיים עשר שנות לימוד, לא התמיד בלימודיו ונמשך לעבוד בחקלאות. פולה גופרמן הקימה לול גדול יחסית לימים ההם, וביחד עם דוד נטעו פרדס. דוד גם גידל ירקות. זו הייתה תקופה של פריחה לתוצרת החקלאית של רשפון, בייחוד העגבניות. העבודה במשק השפיעה לטובה על התפתחותו הפיזית של דוד. הוא היה פעיל בחיי הציבור של המושב, הפעיל את הספרייה, היה חבר מזכירות המושב וועדת המשק. דוד עייף משמירה על הדיאטה וההגבלות של מחלת הסכרת, והדבר גרם להתגברות המחלה ואחרי כן למותו. הוא נפטר ב- 14.7.1960. במותו של דוד קיבלה פולה גופרמן מהביטוח למושבים, סכום כסף (כשלושת אלפים לירות) שאותו תרמה לספריה של רשפון על שמו של דוד.
צבי ברטפלד סיים את לימודי המשפטים, וקבל ב- 1955 רישיון עריכת דין. בתחילה צבי עסק בטיפול בדווחי מס ההכנסה של חברי רשפון. לאחר מכן עבודתו התרחבה והוא טיפל במושבים נוספים, עד שהפך לעו"ד של מחלקת המסים של תנועת המושבים. צבי היה מומחה לדיני מושבים ואגודות שיתופיות. לצד עבודתו בתנועת המושבים המשיך צבי לנהל את משרדו הפרטי. הוא נפטר מהתקף לב ב- 4.11.1988. בשלוש השנים האחרונות לחייו, עזרה לו חביבה בעבודות המשרד ושנתיים נוספות עבדה עם עו"ד קובי ורדי חתנה. חביבה סיימה תואר ראשון במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה הפתוחה, ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב.
הבת, שרי ורדי (ברטפלד) נולדה ברשפון ב- 17.2.1962. היא עורכת דין שעובדת בסיוע המשפטי במשרד המשפטים. בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ובמשפטים. הייתה מורה בתיכון אוסטרובסקי ברעננה. נשואה לקובי ורדי, שופט מחוזי בתל-אביב, בעל תואר שלישי במשפטים. ילדיהם: גיא, גלי, עדי. משפחת ורדי גרה בכפר-שמריהו.
משפחת בר-טל (ברטפלד)
אשר בר-טל, הבן הבכור של חביבה וצבי ברטפלד. נולד ברשפון ב- 12.10.1954, למד בבית הספר היסודי כפר-שמריהו רשפון. בוגר תיכון חדש בתל-אביב. שרת בצבא בחטיבת הצנחנים. בוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות ובעל תואר שלישי, חוקר במכון למדעי הקרקע, מים והסביבה במנהל המחקר החקלאי (במרכז וולקני).
סמדר בת לאדה ודוד אפרתי מהרצליה, ילידת 14.7.58. למדה בבית הספר היסודי ברנדס בהרצליה. בוגרת תיכון בהרצליה (כיום תיכון ראשונים). שירתה בצבא בחיל המודיעין. בוגרת תואר ראשון בגיאוגרפיה ותואר שני בחינוך באוניברסיטת ת"א. סמדר הייתה מורה לגיאורפיה ומחנכת בחטיבות ביניים בהרצליה. כיום היא מרצה במכללת לוינסקי בנושא שילוב המחשב בהוראה.
סמדר ואשר הכירו בשנת 1977 ונישאו כעבור שנתיים וחצי בשנת 1979. בשנתיים הראשונות לנישואיהם גרו ברחובות ולאחר מכן עברו להרצליה. בשנת 1987 התגוררו במשך שנה בארה"ב, שם עשה אשר השתלמות פוסט דוקטוראט. בנו את ביתם במשק של פולה גופרמן במאי 1990. הם המשיכו לטפל במשק ולהרחיב את ענף הפרדס. אולם בשל ירידה ברווחיות הענף ובגלל עיסוקיהם מחוץ למושב הפסיקו את העיסוק בענף ועקרו את הפרדס בשנת 2000. בשנת 1997 שהו במערב אוסטרליה למשך שנה במסגרת שבתון מהעבודה.
לזוג שלושה ילדים:
שחר, נולד ב- 6.11.1983 , סיים שרותו הצבאי בחיל הים, מתעתד ללמוד ראיית חשבון במכללת רופין.
אור, נולד ב- 17.12.1986, סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב בעתודה האקדמאית.
זהר נולדה ברשפון ב- 13.02.1994, לומדת בכתה ו` בבית הספר המשותף כפר-שמריהו חוף השרון.
חסר רכיב