משק זלצברג שרה ועמי
משק מס` 34, רח` החרוב 4
הקשר הראשוני שלנו עם מושב רשפון היה דרך גדעון להן, אצלו רכשנו את העץ להסקת ביתנו בהרצליה.
בשנת 1989 התחלנו בחיפושינו אחר משק, באותה תקופה היו שני משקים למכירה ברשפון: אחד של אורי גץ והשני של שושנה קינדליך. לאחר משא ומתן קצר הגענו להסכם עם הגב` קינדליך ורכשנו את המשק בינואר 1990 והתחלנו בתהליכי שיפוץ הבית והרחבתו.
תוך כדי שיפוץ הבית התחלנו לטפל גם במטע הפקנים שהיה עבורנו גן עדן, אני וילדי טפלנו בו במסירות ובשנים הראשונות ראינו פרי בעמלנו.
יחד עם זאת עשינו מספר נסיונות בגידול דגים בבריכה בגודל 5 דונם, הניסיון עלה יפה. גידלנו קרפיונים, בורים וכסיף, המקום גודר, בחורף נעזרנו במי הגשמים למילוי הבריכה ובקיץ השתמשנו במי השקיה (שהמחיר עדיין היה 0.60 לקוב). היבול עלה יפה והיו לנו צפיות גדולות מהענף הזה, שהיה ייחודי ברשפון. לדאבוננו אחרי שנתיים של גידול, ביום בהיר אחד לפנות ערב נגנב כל יבול הדגים, כשהגנבים עוברים עם רשת לכל רוחב הבריכה ותוך מספר שעות רוקנו את הבריכה מדגים, בהערכה שהיבול היה כ-4 טון דגים. בזה ניגמר פרק המדגה! בנינו אייל היה הרוח החיה בנושא זה וגם בטיפוח מטע הפקאן.
במשך התקופה הזאת שתי בנותינו התחתנו. הגדולה, קרן עזבה לתל-אביב, המשיכה את העסק המשפחתי בענף הטקסטיל ועושה חייל בענף. בנוסף לארבעת הנכדים שהביאה לנו.
הקטנה יותר, ריבי גם התחתנה ועזבה את המשק. היא גם נכנסה לענף ההלבשה, מנהלת חנות שנמצאת בבעלותה ומגדלת שני ילדים.
נשארנו עם אייל בן הזקונים, שהשתחרר מהצבא ותכנן ללמוד אדריכלות. הוא יצא לטיול בדרום אמריקה ומשם היה אמור להמשיך לארה"ב, לאחר שהתקבל ללימודים שם. לצערינו אירע לנו אסון ואייל נהרג בעת התהפכות האוטובוס בו נסע לטיול בבוליביה.
כרגע אנחנו נמצאים אשתי ואנוכי לבד במשק, מפתחים בוסתן ליד הבית, מטפלים בפקאנים ומסתגרים בתוך עצמינו.