משק לוריא
משק מס` 99, רח` הפרחים 39
בשנת 1958 קנינו את המשק, ליתר דיוק קנינו חורבה. אנחנו היינו "יד שניה"`.
לפנינו גרה שם משפחת אברבוך, אולם הם עזבו בשנת 1948 ומאז הבית עבר לרשות המושב ושימש כדיור זמני למחוסרי דיור. כשהגענו לקנות אותו, גר שם עובד הצבור אלדד עמיקם ז"ל, אשר עבר באותו הזמן לגור במושב אודים ובמשך שנים היה ידוע כנהג האוטובוס של המועצה.
באנו לראות את המשק לאחר שהכרנו את רשפון מביקורים קודמים אצל חברים, משפחת בוטל, איתם היינו ועדיין חברים טובים. הגענו זוג צעיר עם שני בנים, צביקה ואודי, מאוחר יותר נולדה הבת – אורלי.
כאשר באנו לבית, התריסים היו תלויים באוויר, בתוך הבית הכל הרוס, הצינורות וחוטי החשמל דולפים ורקובים. במשך השנים שיפצנו, הוספנו והתרגלנו למקום.
פיתחנו משק חקלאי – רפת, פרדס וגן ירק, אולם הפרנסה היתה חלקית ובמקביל אלי עבד בתל אביב, עד שהתבססנו יותר והוחלט לנטוש את העבודה בעיר לטובת הכפר.
אנחנו חיים במושב כבר 46 שנים, במהלכן התבגרנו, הזדקנו ואף התרחבנו עם הצטרפותם של 9 נכדים ל"שבט לוריא"`.
במשך 35 השנים האחרונות חדוה פעילה בועד למען החייל ובעיתות חג מייצגת את חברי המושב במוצבים הנמצאים על גבול הצפון, כך שבקרב החיילים כבר יצא שם דבר לעוגות וחבילות השי של נשות רשפון ומשלוחי המנות שמכינים ילדי המקום לקראת פורים.
לצערנו, אלי נפטר בסוף שנת 2001 עקב מחלה קשה.
צביקה ואודי עדיין עובדים בעבודות עפר וחקלאות ואילו אורלי מנהלת בית ספר בתל-אביב.