חסר רכיב

קהן ארוין וקטה – חוה ויואל

12/09/2016
משק קהן
משק מס` 46, רח` הפרחים 13

ביולי 1937, עלו לארץ קטה ואירווין קהן מברלין. בהגעתם ארצה, הסוכנות היהודית הציעה להם להתיישב בכפר סירקין או ברשפון והזוג החליט להצטרף למושב הצעיר – רשפון.
הם בנו בית קטן בן שני חדרים ולאורך כל תקופת הבנייה גרו ב"ליפט" (מכולה). הבית הקטן מהווה חלק מקורי מהבית הנוכחי בו גרים היום אווה ויואל. תעסוקתם הראשונית היתה עבודת טורייה בפרדס "ליטווינסקי", אשר נמצא מעבר לכביש החוף (היום, מתחם "צומת ספרים").
קטה החלה בבניית לול קטן שגדל עם השנים ואירוין החל בהקמת גן ירק.
ב-1939, זיגמונד קהן, אביו של אירווין, הצליח לצאת מגרמניה, עלה לישראל וגר במשק יחד עם הזוג קהן.
ב-1944 נולד בנם היחיד של קטה ואירווין- יואל.
ב-1949 נפטר זיגמונד קהן ונקבר ברשפון.
בשנות ה-50 התבקש אירווין לרדת לנגב, במסגרת תוכנית קליטת העליות ויישוב הנגב של "הסוכנות היהודית" ו"תנועת המושבים". הוא הדריך לימודי חקלאות בישובים "פדויים" ו"חגור".
בכל אותה תקופה קטה המשיכה לעבוד במשק והגדילה את הלול שייצר ביצים לתנובה. הביצים נארזו בביצייה (מבנה הפעוטון הנוכחי).
בסוף שנות ה-50 אירווין החליט לשתול פרדסים של תפוז "שמוטי".
ב-1965 יואל נשא לאישה את אווה (חוה) מרטון, תושבת ראשון-לציון, בת יחידה לעולים מהונגריה, ניצולי שואה. הזוג חי מספר שנים בהרצליה ב`, שם נולדה בתם הבכורה קרנית.
ב-1967 נפטר אירווין מהתקף לב ונקבר ברשפון.
בעקבות מותו ובדידותה של קטה, החליטו אווה ויואל לחזור למשק (1968). יואל עבד באותה תקופה ב"אמצור" וסייע בעבודת המשק כפי יכולתו.
ב-1970 נולד רביב, אח לקרנית.
ב-1977 החליטו הזוג קהן הצעיר לחזור לחקלאות והקימו חממות לגידול פרחי "ציפורנים" ליצוא. אווה עסקה גם בסידורי פרחים לאירועים וכן הקימה מספרה בביתם שפעלה 15 שנים. אחרי 5 שנים של הפסדים החליטו לחסל את ענף הפרחים וב-1982 יואל חזר בעקבות אביו לגדל ירקות בשותפות עם אלכסנדר פיליש ("אצ`י"), יחד עבדו עד 1994.
ב- 1979 נולד הבן הצעיר רז.
ב-1989 אווה הקימה סטודיו לטקסטיל "אווה ק.- דברים יפים", במבנה ששימש בית האריזה לפרחים. הסטודיו התמחה באפליקציות בדים ותחרות על מפות, כריות, אביזרי אופנה ובגדים.
ב-1991 במהלך מלחמת "המפרץ" נפטרה קטה ונקברה ברשפון.
ב-1992 אווה התמחתה בציור על עץ בסגנון ציורי איכרים מהמאה ה-18 ואף עסקה בהוראת אומנות זו.
ב-1994 הבן רביב, התחיל לעסוק ביצור עבודות עץ ורהיטים בסגנון כפרי יחודי. לאור הביקוש היה זקוק לעזרה והציע ליואל להצטרף אליו. לאחר לבטים והיסוסים, החליט יואל לפנות את הלולים ולהפרד מענף החקלאות. גם אווה השתלבה מקצועית בנגרייה וסייעה ותמכה בהקמת מפעל חייו וחלומו של בנה – נגריית "תיבת נח". עם השנים הנגרייה גדלה והיום מעסיקה 15 פועלים. לפני שנתיים הצטרפה קרנית אל העסק המשפחתי ותורמת את חלקה בזכות השכלתה כהנדסאית אדריכלות וכן במיחשוב הנגרייה.
יואל, בשל זיקתו החזקה לאדמה ואהבתו לחקלאות, ממשיך לעבד את הפרדס לתפוקת פרי הדר למשפחה.
כל צאצאי קהן גרים היום ברשפון: קרנית ורז במשק, רביב ואשתו נטע ושני ילדיהם אורי וגליה בהרחבה.
חסר רכיב