חסר רכיב

רבינוביץ מרים ומרדכי

12/09/2016
משק רבינוביץ (כיום משפחת שקד)
רח` הפרחים 44

ההורים מרים ומרדכי רבינוביץ ז"ל ממייסדי רשפון, בשנת 1936.
במשפחה שלנו גדלנו שלושה אחים: אמנון,ז"ל-הבכור,אני תמר ואחותי הצעירה יעל
זכורה לי היטב הילדות בביתנו הקטן המרוהט בצניעות, שירותים מחוץ לבית ומצב כלכלי
קשה, למרות זאת חשנו שווים בין שווים ולא הייתה בליבנו קנאה לאיש.
אמא שלי הייתה חרוצה במיוחד, ניהלה משק חלבה פרות בידיים וספגה לא פעם אכזבות
קשות. אבא היה נהג משאית עבד קשה, חזר מאוחר הביתה מותש ועייף. חרף עובדה זו
הייתה התעניינות רבה בתרבות בכלל ובתיאטרון " הבימה" בפרט. האושר הגדול ביותר
היה ביציאת המשפחה אחת לחודש למושבה הרצלייה,לחזות בהצגה כשאנו "ממונעים"
ע"י הסוס והעגלה החורקת שהסיעה אותנו למחוז חפצינו. האירוע שחזינו זכה תמיד
לשיחה ממושכת בבית וניתוח מעמיק של התוכן.
כפי שקורה היום כן אז, הפוליטיקה והביטחון זכו למרב תשומת הלב של הציבור,כל
אירוע הסעיר את התושבים כולם שחיו כמשפחה אחת וגילו רגישות איש לרעהו-
התאמינו?
המאפיין העיקרי היה אורח החיים בכפר: סגנון חיים פשוט, כשהערך העליון הוא קיום
המשפחה ואהבת המדינה.
זכורה לי השכנות הטובה עם משפחת שולמן, משפחת אברבוך ומשפחת קלמנוביץ, כשאנו
ילדי הרחוב, ללא ציוד דיגיטלי של היום פיתחנו לעצמנו תוכן לתרבות פנאי משופעים
דמיון יצירתיות והומור. חשוב לציין שהרחוב שימש אז כמתנ"ס של היום והכיל בתוכו
את כל ההווי כמו משחקי קלאס, מחבואים, תופסת, חבל- אלה מילאו את עולמינו.
מרכז הקניות- "הקניון" היתה צרכניה קטנה בניהולו של שורר,וקניית ממתק הייתה
מצרך נדיר ביותר. הניידות ממקום למקום הייתה על גבי סוסים, אופניים,או ברגליים
יחפות כאשר אנו תרים בשבתות ובחגים בפריפריה מסביב באופן עצמאי ללא הכוונה,
ללא הדרכה ונטולי עזרת הורים.
כיום יש בליבי לא פעם געגועים לתקופה ולאורח החיים של אז, רחוק מהמותרות,רחוק
מן הזוהר, לחיות את המציאות הקיימת ברמה הנאותה ובשמחת חיים של פעם ואולי זר
לא יבין זאת לעולם…..
רשמה:תמר בייזץ` (רבינוביץ) יבנאל
חסר רכיב