שורר שרה ויוחנן
רחוב הרימון 2
שרה שורר לבית קיציס ילידת 1896
יוחנן שורר יליד 1895
.
שרה ויוחנן נולדו שניהם באוקראינה בשלהי המאה ה-19.שם עברה ילדותם,שם בגרו ונישאו,שם גם
נולדו שני בניהם –אפרים ב-1920 ומשה-מושקה בפי כל משחר ילדותו ב-1925.
באותה שנה גמלה גם ההחלטה לעלות לארץ –ישראל.
ראשית דרכם בארץ היתה בבנימינה,שם חי אחיה של שרה-ברוך קיציס. יוחנן החל לעבוד ביבוש ביצות
ובעקבות הפרנסה נדדו בהמשך לעפולה, משם-ב1933 להרצליה, שם הצטרפו לארגון שהתעתד להתישב
ברשפון, ב-1936 היו מהמשפחות הראשונות שהתישבו ברשפון.
אפרים סיים את למודיו בביה"ס העממי בהרצליה (בי"ס ויצמן כיום) והמשיך למודיו בביה"ס החקלאי כדורי
(בן כתתו של יצחק רבין ז"ל) ומושקה ,כמו יתר ילדי רשפון דאז,המשיך ללמוד בהרצליה.
שרה ויוחנן החלו לפתח את משקם –רפת , לול, מספוא ועצי-פרי, כששרה עסקה להשלמת ההכנסה גם
בתפירה ותקונים לחברות המושב.
אפרים שרת עם סיום למודיו בכדורי כנוטר בהגנה על ישובי חומה ומגדל וב-1941 התגייס לצבא הבריטי.מושקה התנדב לפלמ"ח כבר בגיל 16, בהמשך התגייס גם הוא לצבא הבבריטי.
בשנת 41 נולד למשפחת שורר נכדם הבכור יורם, בן לאפרים ולאה.
כשההורים נפרדו, התמסרו שרה ויוחנן בכל מאודם לגידולו וחינוכו. הם התמידו בכך עד היות יורם תלמיד
בכתה ג", אז עבר ללמוד בהדסים ומקץ שנה הצטרף למשפחת אביו בנוף-ים.
העדר הבנים בבית ומשימת הסבאות גרמו לכך ששרה ויוחנן החליטו לותר על המשק החקלאי ולהפוך למשק עזר. יוחנן הפך לעובד ציבור בצרכנית המושב-תפקיד בו התמיד עד גיל פרישה.
עם זאת המשיך בטיפוח מטע עצי הפרי בחצרו.
אחרי השחרור מהצבא הבריטי שב מושקה לרשפון, רכש טנדר ועסק בהובלת תוצרת חקלאית.
לנו זכורה תקופה זו בעיקר בזכות הובלת הלחם ממאפית פרח בהרצליה (בחביות קרטון של קמח חלב)
וחלוקתו לחברים מדי יום ע"י הצרכניה.
בפרוץ מלחמת השחרור התגיסו הבנים שוב ,כשאפרים משרת בתותחנים ומושקה בחטיבת הנגב.
בתקופה זו הצטרפה למשפחה שושנה-שהגיעה לרשפון עם קבוצת עליית הנוער.
בתום המלחמה נשאר אפרים בצבא הקבע. המשיך לשרת והשתחרר בדרגת סגן-אלוף ב-1953 .
מושקה השתחרר והצטרף לקואופרטיב "חרסה", אך בשנת 1951 , בשרות המלואים הראשון שלו
כמפקד כתת סיור באזור קלקיליה, נהרג בתקרית גבול.
נפילתו של הבן מושקה היתה מכה קשה להורים. שרה התנתקה מהחברה והסתגרה בביתה
נפטרה לאחר מחלה ב-1967.לאחר פטירתה התמסרה שושנה לדאגה ליוחנן. מדי שבוע היה נוסע אליה,
כשהוא מביא מפרי גנו ושב הביתה עם תבשילים לכל השבוע.
פאן אחר לדמותו של יוחנן הוא היותו בעל תפילה ובעל קול ערב וידע רב במסורת היהודית.
עוד לפני היות בית-כנסת ברשפון, היו מתאספים בחגים להתפלל בציבור כששורר משמש כחזן.
הוא המשיך בכך גם לאחר הקמת בית הכנסת. בחגים היה מוזמן לגן הילדים להדלקת נרות חנוכה או סדר
פסח ולהבדיל שמש גם כחזן בית העלמין בלוויות, אזכרות וימי זכרון לחללי צה"ל, שם היתה לו תרומה
אישית רבה.
נוסף לבן –מושקה ז"ל הוא שכל גם את נכדו זיו ז"ל, בנם של אפרים ושרה ,במלחמת יום הכפורים.
בתקופת חייו האחרונה,כשכשל כוחו, עבר לבית הורים בכפר מל"ל ,אך כעבור חדשים מספר –
בשנת 1990 –נפטר.
אפרים עבד לאחר שחרורו מצה"ל במשביר ובתחנות אל-על בחו"ל.
נפטר ב-1999.
משק העזר נמכר למשפחת גינזברג.