מתי וחדוה ניצן, מתי מוותיקי המושב וחקלאי פעיל
הפעם פניתי למתי וחדוה ניצן, מתי מוותיקי המושב וחקלאי פעיל. נפגשתי
אתם בביתם וראיינתי את מתי.
ממתי זכורה לך רשפון מתי?
משפחתי
הגיעה לרשפון בשנת 1936 כשהייתי בן ארבע. הגענו מהרצליה עם קבוצה במטרה לייסד
מושב. היו במקום שלושים בתים שתוך שבועיים רובם התמלאו.
הגענו,
הורי, אחותי הבכורה ואני, ושנתיים לאחר
מכן נולדה עוד בת למשפחה.
איך היו ימי ילדותך במושב?
הגענו לביתנו במושב (הבית הצמוד למזכירות מדרום) השטח מסביב היה שטח
בור, ומצוי על גבעת כורכר שבה היו מערות. עד היום כל החצר מלאה במערות שחלקן
סגורות.
אבי היה פרדסן בהרצליה לקח אותי יום יום לגן בהרצליה כשאנו רכובים על
חמור, אך כעבור כמה חודשים נכנסתי לגן ברשפון שהיה ממוקם היכן שהיום ההרחבה של
מועדון לחבר, לידו היתה צרכניה, ובקומה
השניה היה חדר ביטחון.
בית הספר היה סמוך, ולכל שתי
כתות היה מורה אחד, שלימד באותו חדר בו זמנית, כיתה אחת הכינה עבודה עצמית וכיתה
שניה המורה הקנה ידע. כל זאת כי מספר התלמידים היה קטן, בערך חמישה עשר תלמידים
בשתי הכיתות.
בשעות אחה"צ עזרתי בעבודות המשק, היו עבודות שרק אני ביצעתי
אותן.
את לימודי התיכוניים התחלתי בת"א, ואחר כך במוסד החינוכי במשמר
העמק.
איך הגעתי באותם הימים לת"א? חלק מהימים ישנתי אצל דודתי,
שהתגוררה בת"א, ובחלק מהימים הייתי יוצא לאוטובוס בשש בבוקר, והגעתי הביתה
בחמש אחה"צ חזרה.
האם כבר בילדותך חשבת להמשיך את דרך הוריך ולעסוק בחקלאות?
החקלאות היתה מאז ומתמיד משאת חיי, אהבתי מאוד את העבודות החקלאיות
ועזרתי לאבי בפיתוח המשק, לאחר שעזב את עבודתו כפרדסן בהרצליה.
באילו ענפי חקלאות עסקת בעבר? ובמה היום?
בעבר,
במשק של הורי היתה רפת, היה לנו גם לול, גידולי ירקות ובננות..
בשנת
1954 קניתי משק מחבר המושב צבי גבור, חדווה
ואני התחלנו יחד לפתח משק עצמאי שכלל עגלים, ירקות ולול קטן.
בשנת 1956 במלחמת סיני חיסלנו את הלול, אני הייתי מגוייס וחדווה, שהיא
אחות במקצועה הייתה בהריון ועבדה בבית חולים. יותר מאוחר גם חיסלתי את ענף העגלים,
והתמקדנו בגידול ירקות. ובשנים היותר
מאוחרות נטעתי מטעי אבוקדו ופרדסים.
התוכל להשוות בין חקלאות בעבר לחקלאות היום?
בעבר הייתה עבודת ידיים עצמאית של בני המשפחה, אסור היה להעסיק
פועלים, כמובן גם לא היה כל המכשור החקלאי שאנו משתמשים בו היום.
כיום, הרבה נעשה באמצעות מיכון המדע שעוזר לחקלאות בשטח של חומרי
הדברה והזנה וכו'. וכמובן גם הכלים החקלאיים השתכללו. אך לצערנו קשה היום להתפרנס
מחקלאות בלבד.
ידוע שגם חדוה רעייתך בת רשפון – כיצד נוצר הקשר ביניכם?
חדוה: נולדתי באיילת השחר, הורי היו ממיסדי "בית הלל" לפני
מלחמת העצמאות. התושבים נטשו את בית הלל
עקב סכנות אויב. מבית הלל הורי הגיעו לכפר מל"ל שם היינו שנתיים, מושב רשפון
חיפש מנהל מוסך טרקטורים ואבי התקבל למשרה זו, ובשנת 1949 קנינו משק שהיה בבעלות
משפחת וגנר. (הפרחים פינת הכפר). היות וגרנו זה מול זו נוצר הקשר החברי, כשסיימתי
את לימודי בבית הספר לאחריות שלשם רכבתי על אופנוע כבד משקל, התחתנו.
האם חשבתם פעם לעזוב את העיסוק בחקלאות?
החקלאות היתה תמיד בדמי וחלום חיי, אף פעם לא עלתה המחשבה של עזיבה,
וגם חדוה שעבדה בתור אחות עזרה רבות בעבודות המשק.
ומה עם דור ההמשך?
בני גל, שגר ברשפון ממשיך בפיתוח המשק, ועיסוקו העיקרי הוא מטעי
אפרסמון.
כיצד היית רוצה לראות את המושב והחקלאות בעתיד?
הייתי רוצה שהמושב לא ישנה את הצביון הכפרי, ושימשיך הדו קיום בין
האגודה החקלאית לתושבים כפי שהוא היום.
הייתי רוצה שהחקלאות תחזיק מעמד, נעבור את התקופה הקשה ותביא את
התוצאות הרצויות, כפי שחקלאות צריכה להיות במדינה מתקדמת.
