ברגהולד גרטרוד
-
-
ברגהולד גרטרוד 1984 – 1914
גרטרוד נלקחה מאתנו אחרי מחלה קשה חשוכת מרפא. פתיל החיים דעך וכבה עד הסוף. וכשכבה הפתיל, נשארנו עם היגון ועם השאלות מדוע ולמה לא דאגה לטפל בעצמה כשגילתה את המחלה, ועוד שאלות אחרות שהיינו רוצים לשאול אותה אך לא הספקנו.
גרטרוד עשתה דרך קשה ביותר, כאשר משפחתה כולה נשארה בגרמניה הנאצית ונספתה בשואה. הגיעה לארץ עם צבי ועזרה לו הרבה מאד בפרנסת המשפחה בימים הקשים ביותר, בכפר ידידיה, ברמת גן לבסוף ברשפון.
מרבית השנים עסקה בפקידות במשרד שעסק בשילומים ובעבודתה זו נזדמן לה לעזור באופן מיוחד להרבה אנשים שהיו זקוקים לעזרה בנושאים אלה.
היתה אישה אמיצה ביותר שלא ידעה פחד. ממש מיוחדת, אתלטית במלוא מובן המלה. עד לנפילתה מהמחלה, עסקה בספורט בשקדנות יוצאת מהכלל.
כאמא וכסבתא היתה מאד מיוחדת, בתכונותיה המיוחדות - יושר, הגינות, מוסר וערכים גבוהים, שהיו ראויים להערכה ולהערצה לאורך כל הדרך. הנכדים אהבו אותה מאד ולא פעם שאלנו את עצמנו, הכיצד, הלא בעצם אין רואים שהיא יוצאת מגדרה כשהיא פוגשת בנכדים. לא, התשובה היא אחרת לגמרי. הילדים העריצו אותה בשל יושרה, הגינותה ומסירותה. אבל גרטרוד היתה בדרך כלל עצורה בנפשה, וזה כנראה הקו המאפיין אותה, שהשמחה אצלה היתה בלב בלבד וכאילו הילדים הרגישו בכך והכימיה היתה מושלמת בינה לבין נכדיה. שעות ארוכות ישבה ושיחקה עם הנכדים. אהבה מאד לטייל בשדות עמם.
המטבח שלה היה מיוחד ולכל מה שהכינה היה טעם מיוחד. כל ביקור ברשפון היה חגיגה וחוויה שכן הסבתא הזו היתה מיוחדת. סגנון הדיבור המיוחד - התחילה לדבר עברית רק אחרי שהנכדים נולדו, אחרי שחייתה כבר עשרות שנים בארץ.
לקראת הסוף אמרה: "חייתי טוב והספקתי הרבה, ועכשיו אני רוצה לגמור". בתחילת המחלה לא רצתה שיבואו לראות אותה כדי שיזכרו אותה בריאה, אך לא כן היה. הגעגועים גברו וביקרנו אותה מדי יום, וידענו שהסוף קרב ובא. לא כך היה מגיע לה ללכת מהעולם הזה, לאשה אמיצה רבת פעלים ולאשת חיל. היו מגיעים לה חיים יותר ארוכים ומוות יותר קל. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
עמי גינת (חתנה)