סטליק שלמה

1987 - 1918

שלמה, לא חשבנו שכל כך מהר תילקח מאיתנו, אבל נחמתנו היא שלא סבלת מהמחלה זמן רב, ולפני ההחמרה במצבך עוד הספקנו להשתתף אתך בבר-מצוה של נכדך הבכור. וגם הספקת לבקר בפולניה, דבר ששאפת לו שנים רבות.

שלמה נולד בעיירה וולומין בפולין. הוא ניחן בתבונת כפיים, והיו לו ידי זהב. למד בבית ספר מקצועי וזה עזר לו בזמן שברח מהגטו של וולומין, ויחד עם צפורה הצליחו להסתתר אצל הגויים עד סוף המלחמה.

עם תום המלחמה החליטו שלמה וצפורה לעלות לארץ ישראל עם יעקב הקטן. בשנת 1947 הגיעו עם יעקב בן השנתיים לרשפון, לקרובי משפחתם בלה ויצחק עמיקם. שלמה התחיל לעבוד כאינסטלטור ומסגר ברשפון, וכל עבודה שלו נעשתה בצורה הטובה ביותר. שלמה היה ממעט בדיבור ומרבה במלאכה.

במשך זמן התחיל לאהוב גם את החקלאות וכשהבן יהודה גדל והצטרף אל המשק עזב שלמה את העבודה במסגרות והתחיל לעבוד במשק. את כל כוחו ומרצו השקיע שלמה במשקו והקים משק משגשג. הוא היה גאה במשקו וגאה במשפחתו, בבניו, כלותיו ונכדיו. הוא הקדיש הרבה זמן למשפחה וגם לא היה אדיש לסובב אותו במדינה ובמושב.

שלמה לא היה מרבה בשיחה אבל מפעם לפעם שבאנו לבקרו היה מספר לנו מתקופת המלחמה, אותה הוא וציפורה עברו באחוזה בפולניה שמנהלה היה גרמני אנטי-נאצי שהתנהג לכל האנשים בחווה יפה. כשבאו הרוסים ורצו להרוג את המנהל הגרמני פנה שלמה אל הרוסים וביקש מהם שלא יהרגו את הגרמני שהיה טוב לכולם. כשהרוסים כוונו את רוביהם לגרמני, חטף שלמה מאחד הקצינים את רובהו ואמר לקצין: "קודם תהרוג אותי ואח״כ תהרוג את הגרמני", כך הציל שלמה את הגרמני שהציל אותו ואת ציפורה.

הביקור בפולין היה שיא בחייו של שלמה, כבר אז קיננה בו המחלה ואנו לא ידענו על-כך דבר. שלמה חזר מפולין מלא חוויות, אבל היה גם עצוב שלא נשאר שם שום זכר לתקופה שלפני המלחמה ושכל מה שהיה שייך למשפחתו חרב.

בביקורו בטרבלינקה ובקריאת קדיש ובעמדו ע״י האבן שמוזכרת בה העיירה שלו, שלמה בכה ונדר נדר לבקר עוד פעם, אם רק יהיה לו כוח, בטרבלינקה ובוולומין.

אחרי הביקור בפולין שלמה הרגיש טוב ונראה טוב. התחיל לחזור לעבודה בהדרגה והיה במצב רוח מרומם. והנה הכריעה אותו המחלה אשר ממנה לא קם.

שלמה יהיה זכרך ברוך!

רותה פרוידנברג (עמיקם)