קהן קטה

1991 - 1906

נולדה בברלין, בתם של גוסטב ואליזה כרונהיים, יהודים רפורמים.

קטה הייתה הצעירה מבין שלושה ילדים. חיה עם משפחתה בברלין באלכסנדר-שטרסה ועזרה בעסק המשפחתי, חנות כלבו וטקסטיל.

נישאה לארווין קהן מפרנקפורט, בן של אלמן, סוחר בדים.

ב-1936 נאלצה לעזוב את ברלין ולברוח עם ארווין בעקבות הלשנה וזימון לגסטפו. הם ברחו מגרמניה לדנמרק, חברו לתנועת "החלוץ" ונשלחו להכשרה חקלאית, למדו עברית ועלו לארץ לאחר שקבלו סרטיפיקט מהבריטים.

בקיץ 1937, עם הגעתם ארצה, הסוכנות היהודית הציעה להם להתיישב בכפר סירקין אך הזוג החליט להצטרף למושב הצעיר – רשפון.

הם בנו בית קטן ולאורך תקופת הבנייה גרו ב-"ליפט". הבית הקטן מהווה חלק מקורי מהבית הנוכחי בו גרים היום יואל בנם ואשתו אוה. בתחילה, עסקו בעבודת טורייה בפרדס "ליטווינסקי", מעבר לכביש החוף (היום, מתחם "צומת ספרים" לשעבר).

קטה עסקה בבניית לול קטן שגדל עם השנים וארווין עסק בחקלאות.

בני משפחתה: אחותה הבכורה אלה-שרה, אחיה הגדול קורט-מרדכי, אשתו אדית ובנם מנפרד נספו בשואה.

לאחר מותו של ארווין (1968), התקשתה מאוד לנהל את המשק לבד. בנה יואל ורעייתו אוה, החליטו לחזור למשק ולסייע לה. היא פינתה את הבית הקטן לזוג ועברה ליחידה חיצונית.

במהלך השנים סייעה בעבודות המשק, הקפידה על סדר יום קבוע, נסיעה פעם בשבוע למעדניה בתל אביב, "קפה שטונדה" בארבע אחה"צ ומשחקי קלפים ודומינו עם חברותיה היקיות. בעיקר אהבה לחכות בציפייה למשאית עם "הספרייה הניידת" שעצרה מול ביתה והחליפה ספרים בגרמנית. אהבה לסרוג סוודרים ולרקום בשעות הפנאי.

בעקבות מחלה וירלית שתקפה את אוזנה הפכה לכבדת שמיעה.

קטה זכתה לחיות במשק עם דור ההמשך ולהכיר את שלושת נכדיה: קרנית, רביב ורז. היא הייתה אישה שקטה ונעימה, סבתא אהובה, נהגה לכנס את בני המשפחה לארוחת בוקר בכל שבת עם תפריט קבוע, מסורת שממשיכה עד עצם היום הזה.

בעקבות נפילה ושבר באגן מצבה התפקודי הדרדר ונאלצה להתאשפז במחלקה סיעודית.

קטה נפטרה ב- 1991 ונקברה ברשפון לצד בעלה ארווין.