קניגשטיין שרה
-
-
קניגשטיין שרה
2003 - 1908
היא תביט אלי טובה וחכמה,
שקטה כל כך ותמיד סולחת,
תיקח אותי אליה שאקרא בשמה,
ותעטפני בזרועותיה בנשיקה חמה.
(י. רוטבליט)
אימי שרה נולדה בהורודוק רוסיה, עיר שהוחזרה לפולין בשנת 1921, בת למשפחת רבנים, שלא מנעה מבנותיה לרכוש השכלה.
עד השואה הייתה בעיר קהילה יהודית גדולה והתקיימה בה פעילות ציונית ענפה. תנועות נוער חלוציות בהן תנועת השומר-הצעיר והחלוץ. תנועות אלו גדלו ביתר תנופה עם התגברות האנטישמיות שגרמה לצעירים רבים לעזוב את פולין ולעלות לארץ ישראל.
אימי הכירה את אבי בהכשרה ציונית של תנועת החלוץ שהכשירה צעירים יהודים לעלות לארץ. הם הפליגו לתורכיה ומשם לפלשתינה, שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי, ונכנסו לארץ כתיירים למכבייה השנייה, שהתקיימה ב-1932, יחד עם צעירים נוספים מאותה הכשרה. הם נקלטו בקבוצת דגניה ב'. וכאן יאמר: מזלם שעזבו בזמן, כי אחרי השואה לא נותר כמעט זכר למשפחותיהם. את דגניה עזבו הורי אחרי שנתיים. נישאו בתל אביב ועברו להתגורר בהדר ומשם במסגרת פועלי הדר רעננה - ארגון ארסוף התיישבו בשנת 1940 ברשפון, בה הקימו את ביתם.
אימי דיברה שפות רבות בנוסף לעברית מבית. היא דיברה רוסית שוטפת, אבל הייתה אימא פולניה למהדרין – תומכת, מלטפת ואוהבת וזאת תוך עזרה פיזית בחבלי ההתבססות הקשים, ובעבודה במשק חקלאי באזור.
היא נשאה בעול היום-יומי כשאבי יצא לעבוד במחנות הצבא הבריטי בדרום, כשהיא ממלאת בהצלחה תפקיד של אימא ואבא, וזאת בנוסף לתרומה לחיי התרבות במושב.
עם השנים זכתה אימא לראות עצמאות כלכלית של המשק, הגדלת בית המגורים, הקמת מדינת ישראל, בנים המסיימים את לימודיהם בהצלחה כמו את שירותם הצבאי, מתחתנים ומביאים לה נכדים/ות ונינים, והכול במסגרת ד' אמותיה במושב.
אחרי מות אבי המשיכה אימא לתפקד בערנות כשהיא מבלה את זמנה עם המשפחה ותחביביה, כתיבה ובילוי עם הנכדים.
היא הגיעה לשיבה טובה, להוציא שנתיים אחרונות שהיו מיותרות...
לסיום: כשהזיכרונות על בית הורי עולים, גואים ודמותה ניצבת מול עיני, הלב מתרחב ואני מרגיש חייב אלפי תודות על אימא נפלאה שניתנה לי.
יעקב קניגשטיין.