לוריא חדוה
2015 - 1929
חדוה, ילידת הארץ, הגיעה למושב ב-1959 עם בעלה אלי
ושני ילדיהם – צביקה ואודי לאחר שרכשו את משק אורבוך. לרשפון הם הגיעו בעקבות
חברים מרמת השרון: דבורה ושמואל בוטל. זו הייתה חברות קרובה ומרגשת שנמשכה עשרות
רבות של שנים. למרבה הצער והאירוניה חדוה נפטרה שבועות ספורים לאחר מותה של דבורה
חברתה היקרה, איתה הייתה משוחחת יום-יום בטלפון ואף נפגשת לעיתים תכופות.
הבית נמצא ברח' הפרחים 39, בשכנות למשפחת שולמן
שבאותה עת חוו אסון קשה. מדובר היה בבית ישן וקטנטן, אולם הם היו שמחים בחלקם ומהר
מאוד אף נולדה שם בתם הצעירה אורלי. שכנים נוספים איתם היו להם יחסי שכנות קרובים
היו חנה ואבק'ה גורביץ, וגם מרים ומרדכי רבינוביץ.
חדוה, בדומה לאלי, היתה פלמ"חניקית גאה. עוד
מהימים שלפני הגעתם לרשפון, שניהם היו מחויבים לערכי הרעות וההתיישבות וסייעו
בחילוץ ילדים ונשים מירושלים הנצורה ועל כך היו גאים מאוד.
חדוה הייתה עקרת בית, גידלה את הילדים ועסקה
כתחביב בשזירת פרחים, תחום אשר אהבה במיוחד ואף התמחתה בו יחד עם מאירה נומברג,
חברתה הטובה.
עיסוק נוסף שאהבה במיוחד היה במסגרת התנדבותה
כ'דודה' בוועד למען החייל – חדוה אימצה גדוד תותחנים ובמשך שנים דאגה לאסוף מחברי
המושב ולהעביר לקראת החגים תרומות של עוגות, סופגניות, אוזני המן ומשלוחי מנות
לחיילים אשר שירתו בבסיסים מרוחקים. חדוה הייתה בין המתנדבות היחידות שהורשו לבקר
את החיילים במוצבים המסוכנים שבגבולות המדינה.
מקום שהיה מאוד משמעותי
לחדוה בשנותיה האחרונות היה מועדון החברים. בכל יום חמישי היא היתה מצפה לשעה ארבע
אחה"צ בכדי לצאת ולפגוש שם את הדר והחברות וביחד לשמוע הרצאות. היא מאוד אהבה
את זה.
בבית-העם חגגו אלי וחדוה
את חתונת שניים מילדיהם, צביקה עם בחירת ליבו אורנה ואורלי עם בחיר ליבה ערן.
בשנת 2001 תקפה את אלי המחלה הארורה, איתה ניסה
להתמודד בגבורה, אולם כל הסיכויים היו כנגדו ותוך זמן קצר נפטר. חדוה נשארה שנים
רבות אלמנה, עובדה אשר הסבה לה צער רב ועוגמת נפש, חרף העובדה שהייתה מוקפת תמיד
במשפחתה ובחבריה הטובים מהמושב.
התדרדרות החלה כשנפלה בעת תליית הכביסה ושברה את
האגן. עם פציעה זו התמודדה מספר שנים בסיוע מטפלות מסורות שחיו עמה, אך לילה אחד
חלה הידרדרות ממנה לא השתקמה, ובשנת 2015 הלכה לעולמה.
כיום המשפחה עדיין שומרת על המשק, זהו מרכז
הפעילות של אודי וצביקה ואף גרים שם שניים מהנכדים. אורלי אף היא נשארה ברשפון, כך
מורשת משפחת לוריא עודנה ממשיכה.