מאירוביץ צבי
-
-
מאירוביץ צבי
1986 - 1909
אבינו צבי נולד ב-24.12.1909 בשטרסבורג, להוריו נחמה ודוד מאירוביץ. לפניו נולדו רוזה (1904) בגליציה ואווה (1906) בקרלסרואה. המשפחה השתקעה לבסוף בעיר ברוכסאל בדרום מערב גרמניה. שם נולדו מאיר (1914) וחיה (1917). צבי לא סיים את לימודיו ויצא כנער לעבוד. הוא מצא עבודה כפועל בניין בשטרסבורג. פועלים אנטישמים התנכלו לו ופגעו ברגלו במוט ברזל. לאחר הפציעה, והוא בן 18, שב לביתו כדי לעבור ניתוח ולהחלים. ב-1933, לאחר עליית הנאצים, עבר צבי לקרלסרואה (שם היו הורי אמו, משפחת לנדאו). הוא הצטרף לתנועת נוער ציונית, עבר הכשרה ועלה לארץ בסוף 1935.
צבי הגיע לקבוץ גבעת השלושה ועבד כפועל חקלאי ומשם עבר למושב עטרות, כפועל ושומר. אז הכיר את אלקה פינקלמן שגרה בירושלים ולמדה ב"הדסה". ב-1940 נישאו אלקה וצבי בטקס צנוע בחדרה של אלקה ועברו לעטרות, שם הקימו משק עם רפת, לול וכרם. ב-1942 נולדה ניצה וב-1946 נולדה נחמה. במלחמת העצמאות עטרות הייתה במצור. במרס 1948 הצליחה אלקה לצאת עם הבנות ובמאי נפל המושב. צבי עזב עם הגברים במסע שארך כמה ימי לחימה קשים דרך נווה יעקב להר הצופים. המשק נחרב ונשרף. דוד נולד באוקטובר 1948 ביפו ערב מעבר המשפחה לרשפון. תחילה גרו בבית "עבד" ובמשך הזמן בנו את ביתם. צבי ואלקה הקימו מחדש משק חקלאי ברשפון בעבודה קשה. שנים רבות עבדו יחד עד שאבינו נפגע בתאונת עבודה ורותק לכיסא גלגלים. נפטר לאחר מחלה ב-1987.
אבינו צבי היה איש ישר והגון, צנוע ומלא הומור, תומך במשפחתו ומפרגן לה. בעל דעות ליברליות. קרא ספרים רבים, אהב והכיר מוסיקה ודרכו התוודענו לעולם האופרה. היה מעורה בחיי המושב, חבר מזכירות מספר פעמים, שמר על אווירה טובה בויכוחים ונמנע מלפגוע באחרים.
ממשפחת מאירוביץ, אווה, צבי, מאיר וחיה עלו ארצה לפני המלחמה, נישאו והקימו משפחות. האחות הבכורה רוזה וילדיה נרצחו ע"י הגרמנים. ההורים, נחמה ודוד נשלחו למחנה ריכוז גירס בצרפת, משם נשלחו ונרצחו באושוויץ.
המשפחה
================================================================================
צבי היה איש כריזמתי, חביב, נוח וחייכני. בשיחותיו עם חברים היה מתבל דבריו בבדיחות ופתגמים, במאור פנים וברוח מחממת. אהב את החיים ואת תענוגותיהם, את השירה ואת המוסיקה. גם במצבים קשים במשק ידע לשמור על קור-רוח ועל איזון נפש ולהתגבר על המשבר בלא תלונה. היה ער לבעיות האגודה והחקלאות ואת השקפותיו הביע בגילוי לב וברוח טובה ובשל כך היה מקובל על ציבור החברים. בוויכוחים התייחס לנושאים ולא לאנשים ונמנע מלפגוע ברגשות של המתנגדים לדעותיו. בשיא המשבר לתוכו נקלעה האגודה בשנות החמישים, נבחר למועצה ובמשך 4 שנים רצופות, מ-1956 עד 1960, כיהן כחבר המזכירות במסירות ונאמנות.
בשנים האחרונות סבל בשל בריאות לקויה, אך גם במצבו הקשה לא התלונן, עד שהמחלה הכריעה אותו.
קראוס ולאדו
1986 - 1909
אבינו צבי נולד ב-24.12.1909 בשטרסבורג, להוריו נחמה ודוד מאירוביץ. לפניו נולדו רוזה (1904) בגליציה ואווה (1906) בקרלסרואה. המשפחה השתקעה לבסוף בעיר ברוכסאל בדרום מערב גרמניה. שם נולדו מאיר (1914) וחיה (1917). צבי לא סיים את לימודיו ויצא כנער לעבוד. הוא מצא עבודה כפועל בניין בשטרסבורג. פועלים אנטישמים התנכלו לו ופגעו ברגלו במוט ברזל. לאחר הפציעה, והוא בן 18, שב לביתו כדי לעבור ניתוח ולהחלים. ב-1933, לאחר עליית הנאצים, עבר צבי לקרלסרואה (שם היו הורי אמו, משפחת לנדאו). הוא הצטרף לתנועת נוער ציונית, עבר הכשרה ועלה לארץ בסוף 1935.
צבי הגיע לקבוץ גבעת השלושה ועבד כפועל חקלאי ומשם עבר למושב עטרות, כפועל ושומר. אז הכיר את אלקה פינקלמן שגרה בירושלים ולמדה ב"הדסה". ב-1940 נישאו אלקה וצבי בטקס צנוע בחדרה של אלקה ועברו לעטרות, שם הקימו משק עם רפת, לול וכרם. ב-1942 נולדה ניצה וב-1946 נולדה נחמה. במלחמת העצמאות עטרות הייתה במצור. במרס 1948 הצליחה אלקה לצאת עם הבנות ובמאי נפל המושב. צבי עזב עם הגברים במסע שארך כמה ימי לחימה קשים דרך נווה יעקב להר הצופים. המשק נחרב ונשרף. דוד נולד באוקטובר 1948 ביפו ערב מעבר המשפחה לרשפון. תחילה גרו בבית "עבד" ובמשך הזמן בנו את ביתם. צבי ואלקה הקימו מחדש משק חקלאי ברשפון בעבודה קשה. שנים רבות עבדו יחד עד שאבינו נפגע בתאונת עבודה ורותק לכיסא גלגלים. נפטר לאחר מחלה ב-1987.
אבינו צבי היה איש ישר והגון, צנוע ומלא הומור, תומך במשפחתו ומפרגן לה. בעל דעות ליברליות. קרא ספרים רבים, אהב והכיר מוסיקה ודרכו התוודענו לעולם האופרה. היה מעורה בחיי המושב, חבר מזכירות מספר פעמים, שמר על אווירה טובה בויכוחים ונמנע מלפגוע באחרים.
ממשפחת מאירוביץ, אווה, צבי, מאיר וחיה עלו ארצה לפני המלחמה, נישאו והקימו משפחות. האחות הבכורה רוזה וילדיה נרצחו ע"י הגרמנים. ההורים, נחמה ודוד נשלחו למחנה ריכוז גירס בצרפת, משם נשלחו ונרצחו באושוויץ.
המשפחה
================================================================================
צבי היה איש כריזמתי, חביב, נוח וחייכני. בשיחותיו עם חברים היה מתבל דבריו בבדיחות ופתגמים, במאור פנים וברוח מחממת. אהב את החיים ואת תענוגותיהם, את השירה ואת המוסיקה. גם במצבים קשים במשק ידע לשמור על קור-רוח ועל איזון נפש ולהתגבר על המשבר בלא תלונה. היה ער לבעיות האגודה והחקלאות ואת השקפותיו הביע בגילוי לב וברוח טובה ובשל כך היה מקובל על ציבור החברים. בוויכוחים התייחס לנושאים ולא לאנשים ונמנע מלפגוע ברגשות של המתנגדים לדעותיו. בשיא המשבר לתוכו נקלעה האגודה בשנות החמישים, נבחר למועצה ובמשך 4 שנים רצופות, מ-1956 עד 1960, כיהן כחבר המזכירות במסירות ונאמנות.
בשנים האחרונות סבל בשל בריאות לקויה, אך גם במצבו הקשה לא התלונן, עד שהמחלה הכריעה אותו.
קראוס ולאדו