נומברג אברהם
-
-
נומברג אברהם
1947 - 1927
אברהם נולד בהרצליה בשנת 1927. עלה עם הוריו לרשפון בשנת 1936 ולמד בביה״ס שבהרצליה, שכן בכפר עדיין לא התקיימו לימודים סדירים.
את לימודיו התיכוניים בבית הספר החקלאי "כדורי" סיים בהצטיינות. ברשפון היה פעיל מאד בענייני הנוער. היה מדריך ב-"נוער העובד" וחניכיו אהבו והעריצו אותו מאד.
מותו הותיר חלל בקרב אנשי הכפר, במיוחד הצעירים שהיו חניכיו והם מצאו לנכון, במאמצים משותפים לטעת גן זיכרון על שמו המשמש אותנו עד היום - "גן אברהם" שבין בית העם לבית גופרמן.
יהי זכרו ברוך!
למשפחת נומברג השכולה!
בעצם חשבתי להיות הערב אצלכם ולשבת אתכם ולהעלות יחד זיכרונות על אברהם הטוב שלכם שנקטף. אולם נודע לי על ידי רות מקובסקי שלא תתקיים היום אזכרה, ולכן אשתדל להעלות קצת מרגשותיי על הנייר.
אבל הדבר קשה ממני. עבר כבר שבוע שעדיין אינני יכול לתפוס כראוי ולהסתגל לעובדה שאברהם איננו, שלא אוסיף לשמעו ולראותו צוחק וזורח, כפי שהיה תמיד. עדיין אני המום ומזועזע ממכה קשה זאת, שהיא איומה גם בשבילי ובוודאי לכל חבריו.
וברצותי לנסות לנחמכם במעט, אני מרגיש עוד יותר, כי גם אותי צריך לנחם, ואין במה. הרי אותם הימים והשעות שזכיתי להיות יחד עם אברהם, היו בין היפים ביותר שהיו לי במשך שלושת השנים האחרונות. ואיני יכול לנסות לנחמכם, אלא באותו קטע של הספר "קומדיה אנושית":
"איני מתכוון לנסות לנחם אותך, יודע אני שאינני יכול, אולם נסה לזכור, כי אדם טוב אינו יכול למות לעולם. תראהו פעמים רבות, ברחובות, בבתים, בכל מקומות העיר, בכרמים ובמטעים, בנהרות ובעננים, בכל אותם הדברים, המהווים את העולם שאנו חיים בו, תרגישו אותו בכל הדברים הנמצאים בשפע, בכל הדברים הגדולים. גופו של אדם יכול להסתלק, או להילקח, אולם החלק היותר טוב של אדם טוב נשאר, נשאר לעולמים".
נסו לזכור וחזקו, באבל עמכם.
יואל פרוידנברג, נהלל
1947 - 1927
אברהם נולד בהרצליה בשנת 1927. עלה עם הוריו לרשפון בשנת 1936 ולמד בביה״ס שבהרצליה, שכן בכפר עדיין לא התקיימו לימודים סדירים.
את לימודיו התיכוניים בבית הספר החקלאי "כדורי" סיים בהצטיינות. ברשפון היה פעיל מאד בענייני הנוער. היה מדריך ב-"נוער העובד" וחניכיו אהבו והעריצו אותו מאד.
מותו הותיר חלל בקרב אנשי הכפר, במיוחד הצעירים שהיו חניכיו והם מצאו לנכון, במאמצים משותפים לטעת גן זיכרון על שמו המשמש אותנו עד היום - "גן אברהם" שבין בית העם לבית גופרמן.
יהי זכרו ברוך!
למשפחת נומברג השכולה!
בעצם חשבתי להיות הערב אצלכם ולשבת אתכם ולהעלות יחד זיכרונות על אברהם הטוב שלכם שנקטף. אולם נודע לי על ידי רות מקובסקי שלא תתקיים היום אזכרה, ולכן אשתדל להעלות קצת מרגשותיי על הנייר.
אבל הדבר קשה ממני. עבר כבר שבוע שעדיין אינני יכול לתפוס כראוי ולהסתגל לעובדה שאברהם איננו, שלא אוסיף לשמעו ולראותו צוחק וזורח, כפי שהיה תמיד. עדיין אני המום ומזועזע ממכה קשה זאת, שהיא איומה גם בשבילי ובוודאי לכל חבריו.
וברצותי לנסות לנחמכם במעט, אני מרגיש עוד יותר, כי גם אותי צריך לנחם, ואין במה. הרי אותם הימים והשעות שזכיתי להיות יחד עם אברהם, היו בין היפים ביותר שהיו לי במשך שלושת השנים האחרונות. ואיני יכול לנסות לנחמכם, אלא באותו קטע של הספר "קומדיה אנושית":
"איני מתכוון לנסות לנחם אותך, יודע אני שאינני יכול, אולם נסה לזכור, כי אדם טוב אינו יכול למות לעולם. תראהו פעמים רבות, ברחובות, בבתים, בכל מקומות העיר, בכרמים ובמטעים, בנהרות ובעננים, בכל אותם הדברים, המהווים את העולם שאנו חיים בו, תרגישו אותו בכל הדברים הנמצאים בשפע, בכל הדברים הגדולים. גופו של אדם יכול להסתלק, או להילקח, אולם החלק היותר טוב של אדם טוב נשאר, נשאר לעולמים".
נסו לזכור וחזקו, באבל עמכם.
יואל פרוידנברג, נהלל