ניר אריה
-
-
ניר אריה
2013 - 1920
אריה נולד בשם לאו בלומנפלד ביום כיפור 1920, בכפר קטן על יד מינכן בגרמניה. בערוב ימיו כתב בקורות חייו: "אבי היה ציוני כל חייו. אחותי ואני היינו חברים בתנועה ציונית מגיל צעיר מאוד. היינו נפגשים פעם בשבוע, דנים על סוציאליזם וקומוניזם, מי יציל את העולם ראשון.
הוריי חשבו עבורי על קריירה של רופא או עורך דין ולכן הלכתי, או נשלחתי, לבי"ס עם מגמה קלאסית, בעיקר לימוד השפה הלטינית, ואח"כ צרפתית. תתפלאו לשמוע שדווקא הייתי טוב בזה, לפחות בשנתיים הראשונות. אחרי זה התחילו הצרות עם הנאצים ברצינות, וההישגים שלי צנחו בצורה יוצאת מהכלל.
כיוון שנרשמתי לעליית הנוער קבלתי זימון לבוא לחווה, למחנה הכשרה. נמצאתי מתאים וב-28/8/1936 הגיע אלי מברק לאמור: עליה לארץ ב-1/9; בגלל חשש לסגירת העלייה, החפצים יישלחו יותר מאוחר!"
אריה עלה לארץ בגפו, שלושה שבועות לפני יום הולדתו השש עשרה. אחותו עלתה לפניו והוריו עלו מגרמניה ערב פרוץ המלחמה. את השנתיים הראשונות בארץ העביר בהתאקלמות בקיבוץ תל-יוסף וכמה קיבוצים נוספים.
בהמשך נשלח ל-"כיבוש עבודה" במפעלי ים המלח בסדום, ושם הכיר את הדסה אשתו:
"יום אחד הופיעה בחורה, לא קיבוצניקית, דבר שגרם להתרגשות בקרב הגברים. נוסף לזה היא הייתה גם נאה ביותר. הסתבר שהיא בתו של בעל הקנטינה, והיא באה להחליף את אחיה בקנטינה. מאז המכירות גדלו בצורה ניכרת, ולמרות הרעש והחום של הגנרטור, קניית קופסת סיגריות נמשכה הרבה זמן.
אני הייתי לקוח נאמן, והדסה, הבת של המבורגר ה-"זקן", קבעה שהאנגלית שלי זקוקה לשיפור, בקיצור הכל התחיל עם האנגלית, ונגמר בסוף בחתונה, ועם יחיעם (יליד 1946), בתיה (ילידת 1949), וצאצאיהם."
לאחר פינוי סדום במלחמת השחרור עברו אריה והדסה ליפו. אך עוד כשהיו בסדום אריה ביקש מהדסה לנסות ולמצוא מקום בכפר, קרוב ככול האפשר לים. בשנת 1956 המשפחה עברה לרשפון אחרי שראו מודעה בעיתון על משק למכירה במושב.
אריה הקים ופיתח את המשק החקלאי לאורך כל חייו. תחילה הוא והדסה עסקו בגידול עגלים, אח"כ גידלו תרנגולות לביצים, ופלפלים ותותים לייצוא ולשוק המקומי, ובהמשך, עם יחיעם, גידלו פרחים.
לאורך כל השנים לצד החקלאות שמר אריה על אורח חיים בריא, הקפיד לשחות, לשמור על חוש הומור וקשיחות, טוב לב וסקרנות, הכנסת אורחים ופתיחות. כל אלו היו מהתכונות הבולטות שלו.
אריה ניפטר בביתו בשיבה טובה בגיל 93, מוקף במשפחתו האוהבת.
2013 - 1920
אריה נולד בשם לאו בלומנפלד ביום כיפור 1920, בכפר קטן על יד מינכן בגרמניה. בערוב ימיו כתב בקורות חייו: "אבי היה ציוני כל חייו. אחותי ואני היינו חברים בתנועה ציונית מגיל צעיר מאוד. היינו נפגשים פעם בשבוע, דנים על סוציאליזם וקומוניזם, מי יציל את העולם ראשון.
הוריי חשבו עבורי על קריירה של רופא או עורך דין ולכן הלכתי, או נשלחתי, לבי"ס עם מגמה קלאסית, בעיקר לימוד השפה הלטינית, ואח"כ צרפתית. תתפלאו לשמוע שדווקא הייתי טוב בזה, לפחות בשנתיים הראשונות. אחרי זה התחילו הצרות עם הנאצים ברצינות, וההישגים שלי צנחו בצורה יוצאת מהכלל.
כיוון שנרשמתי לעליית הנוער קבלתי זימון לבוא לחווה, למחנה הכשרה. נמצאתי מתאים וב-28/8/1936 הגיע אלי מברק לאמור: עליה לארץ ב-1/9; בגלל חשש לסגירת העלייה, החפצים יישלחו יותר מאוחר!"
אריה עלה לארץ בגפו, שלושה שבועות לפני יום הולדתו השש עשרה. אחותו עלתה לפניו והוריו עלו מגרמניה ערב פרוץ המלחמה. את השנתיים הראשונות בארץ העביר בהתאקלמות בקיבוץ תל-יוסף וכמה קיבוצים נוספים.
בהמשך נשלח ל-"כיבוש עבודה" במפעלי ים המלח בסדום, ושם הכיר את הדסה אשתו:
"יום אחד הופיעה בחורה, לא קיבוצניקית, דבר שגרם להתרגשות בקרב הגברים. נוסף לזה היא הייתה גם נאה ביותר. הסתבר שהיא בתו של בעל הקנטינה, והיא באה להחליף את אחיה בקנטינה. מאז המכירות גדלו בצורה ניכרת, ולמרות הרעש והחום של הגנרטור, קניית קופסת סיגריות נמשכה הרבה זמן.
אני הייתי לקוח נאמן, והדסה, הבת של המבורגר ה-"זקן", קבעה שהאנגלית שלי זקוקה לשיפור, בקיצור הכל התחיל עם האנגלית, ונגמר בסוף בחתונה, ועם יחיעם (יליד 1946), בתיה (ילידת 1949), וצאצאיהם."
לאחר פינוי סדום במלחמת השחרור עברו אריה והדסה ליפו. אך עוד כשהיו בסדום אריה ביקש מהדסה לנסות ולמצוא מקום בכפר, קרוב ככול האפשר לים. בשנת 1956 המשפחה עברה לרשפון אחרי שראו מודעה בעיתון על משק למכירה במושב.
אריה הקים ופיתח את המשק החקלאי לאורך כל חייו. תחילה הוא והדסה עסקו בגידול עגלים, אח"כ גידלו תרנגולות לביצים, ופלפלים ותותים לייצוא ולשוק המקומי, ובהמשך, עם יחיעם, גידלו פרחים.
לאורך כל השנים לצד החקלאות שמר אריה על אורח חיים בריא, הקפיד לשחות, לשמור על חוש הומור וקשיחות, טוב לב וסקרנות, הכנסת אורחים ופתיחות. כל אלו היו מהתכונות הבולטות שלו.
אריה ניפטר בביתו בשיבה טובה בגיל 93, מוקף במשפחתו האוהבת.