כהן ורנר

כהן ורנר
1986 - 1908
ורנר נולד בברלין גרמניה, בן ללודויג ואמה. אביו היה רופא ונפטר בהיותו בן 5 בלבד, אמו גידלה אותו ואת אחותו , עליזה טל, בעזרת האומנת מרי.
ב-1926 החל לימודי רפואה, ובשנות לימודיו היה חבר בארגון סטודנטים יהודיים, "בלאו-וייס" (כחול-לבן). עם סיום לימודיו ב-1933 נגזר על שיהודים לא יוכלו לעסוק ברפואה והוצע לו להגר. ורנר ואמו החליטו להגר לפלסטינה וקבלו ממשלת גרמניה סוכם של 500 מארק.
גם בארץ לא יכול היה לעסוק ברפואה,  בגלל עודף רופאים השלטון הבריטי בארץ לא הכיר בתעודות מגרמניה.
כך נאלץ לנדוד בארץ, הוא עבר הכשרה חקלאית בקיבוץ חפציבה, משם עבר לתל אביב והתפרנס מעבודות בניין, ובשנת 1936 היה בין מקימי מושב כפר-ידידיה. מרבית המתיישבים היו ייקים מגרמניה וחלקם כמותו סיימו לימודי רפואה, כנראה שכחקלאים הם לא הצליחו.
ב-1937 הכיר את יהודית וסרמן, הם התחתנו והקימו משק, גידלו לול, רפת, גן ירק וכלבי בוקסר לרביה. נולדו להם שתי בנות: גילה (1938) ומאירה (1940).
בשנת 1944 חזר ורנר לרפואה, אך נדרש לעשות התמחות חוזרת במשך שנתיים, באסותא והדסה בתל אביב. בשנת 1946 קבל את ההכרה מהבריטים ונשלח לעסוק כרופא באזור השרון: רשפון, שפיים והרצליה ג'.
הוא קיבל ברשפון בית של עובד ציבור, בנותיו למדו וחיו בחברת ילדי המושב, ואשתו יהודית עבדה בהנהלת החשבונות. ב-1954 בנתה המשפחה את ביתה בהרצליה-פיתוח, אך נשארה חלק בלתי נפרד מהמושב.
במשך 31 שנה עבד וחי כחלק אינטגרלי מהמושב, יום וליל עמד לשירות החברים. סגנון עבודתו היה מאד אנושי והוא השאיר זיכרון לסגנון רפואה שונה ממה שאנחנו מכירים היום והוותיקים מתגעגעים אליו....
ב-1986, ביובל ה-50 למושב, נהרג בתאונת דרכים עם אשתו יהודית.
בתם גילה להן חיה במושב ובתם מאירה גרה בביתם בהרצליה.