מרקוס אברהם
-
-
מרקוס אברהם
1914 - 2001
אברהם, בנם של שלמה הלוי ופסי, למד ב"חדר" בכפר רקשן ליד טרנופול שבפולין, ונחשב לתלמיד חכם במיוחד. מגיל צעיר פיתח אהבה לשפה העברית, וכבר בגיל בר-מצווה כתב שיר בעברית. הוא אהב את המסורת היהודית, את השבתות והחגים במחיצת המשפחה ואת המאכלים האופייניים. בנעוריו הקים באזור מגוריו את ארגון "החלוץ", קיים שיחות ו"הרביץ" תודעה ציונית. לאחר שירות בצבא הפולני השלים לימודים אקסטרניים, לימד בביה"ס העברי בנריוב, ועבד כמזכיר בבית-המשפט. שופט אוקראיני שעמד על כישרונותיו, שלח אותו לקורס מתקדם, ולאחריו עבד כנוטריון. בשנת 1940 פלשו הגרמנים לאזור, ואברהם נמלט דרך ברית המועצות לגרוזיה. בהיותו בעל כשרון נדיר לשפות, ושליטתו ברוסית, פולנית, אוקראינית, עברית, אידיש, גרמנית ואנגלית, התמנה למורה בביה"ס תיכון.
בתום המלחמה חזר לכפרו, מצאו הרוס ותושביו היהודים נעדרים. מכל משפחתו שרדו רק שני אחיו ברוך ויענקל, ואחותו רוזה שנסעה לאמריקה לפני המלחמה. עבר באופן בלתי-לגלי בצ'כוסלובקיה ואוסטריה והגיע למחנה עקורים במינכן. כחבר ועד העקורים וציוני מושבע, אברהם נסע ממחנה למחנה, חיזק את רוחם של האנשים ופנה אליהם לעלות לישראל. שם נפגש עם טינקה, אותה הכיר עוד בנעוריו בכפרו. ב-1948 נישאו, ולאחר מספר חודשים עלו לארץ בספינת מעפילים. עם עלייתם ארצה החליט שבביתם ידברו רק עברית. בתחילה התגוררו בתל אביב, ולאחר עלית הוריה ואחיותיה של טינקה, עברו כולם לרשפון.
ב-1950 התמנה אברהם למנהל בית-הספר ברשפון, ומיד נקט ביוזמות להעלאת רמת הלימודים. יזם את הקמת ביה"ס משותף לרשפון ולכפר-שמריהו והצליח לרתום לרעיון את דר' וייל, ראש מועצת כפר-שמריהו, ובית-הספר המשותף החל לפעול ב-1955. היטיב לבחור את סגל המורים וניהל את בית-הספר ביד רמה עד צאתו לגמלאות ב-1975. אברהם היה קפדן, קנאי לידע, להשכלה ולתרבות. מסיבות הסיום בבית הספר היו לשם דבר, ומחזות שביים והעלה על הבמה בביצוע התלמידים משכו קהל רב.
בנוסף לפעילותו בבית הספר, היה פעיל מרכזי בועדת התרבות של המושב, יזם הרצאות בנושאים שונים, סדרות קונצרטים, כתב, ערך והוציא לאור את עיתון "במושב". אמר על עצמו שאינו יהודי מאמין, אך ידע את סדר התפילות על בוריין, התנ"ך היה שגור בפיו, ומיום פטירתו של מרדכי מרכוס, אביה של טינקה, הוא פקד את בית-הכנסת בשבתות ובחגים, ודאג שיהיה מניין.
בשנים האחרונות בגדה בו בריאותו. הוא התקשה בדיבורו, נפגעה יכולת ההתנסחות, הרטוריקה המפותחת, שליטתו במשחקי מילים, תכונותיו החזקות נפגעו. נפטר ב-17.3.2001
1914 - 2001
אברהם, בנם של שלמה הלוי ופסי, למד ב"חדר" בכפר רקשן ליד טרנופול שבפולין, ונחשב לתלמיד חכם במיוחד. מגיל צעיר פיתח אהבה לשפה העברית, וכבר בגיל בר-מצווה כתב שיר בעברית. הוא אהב את המסורת היהודית, את השבתות והחגים במחיצת המשפחה ואת המאכלים האופייניים. בנעוריו הקים באזור מגוריו את ארגון "החלוץ", קיים שיחות ו"הרביץ" תודעה ציונית. לאחר שירות בצבא הפולני השלים לימודים אקסטרניים, לימד בביה"ס העברי בנריוב, ועבד כמזכיר בבית-המשפט. שופט אוקראיני שעמד על כישרונותיו, שלח אותו לקורס מתקדם, ולאחריו עבד כנוטריון. בשנת 1940 פלשו הגרמנים לאזור, ואברהם נמלט דרך ברית המועצות לגרוזיה. בהיותו בעל כשרון נדיר לשפות, ושליטתו ברוסית, פולנית, אוקראינית, עברית, אידיש, גרמנית ואנגלית, התמנה למורה בביה"ס תיכון.
בתום המלחמה חזר לכפרו, מצאו הרוס ותושביו היהודים נעדרים. מכל משפחתו שרדו רק שני אחיו ברוך ויענקל, ואחותו רוזה שנסעה לאמריקה לפני המלחמה. עבר באופן בלתי-לגלי בצ'כוסלובקיה ואוסטריה והגיע למחנה עקורים במינכן. כחבר ועד העקורים וציוני מושבע, אברהם נסע ממחנה למחנה, חיזק את רוחם של האנשים ופנה אליהם לעלות לישראל. שם נפגש עם טינקה, אותה הכיר עוד בנעוריו בכפרו. ב-1948 נישאו, ולאחר מספר חודשים עלו לארץ בספינת מעפילים. עם עלייתם ארצה החליט שבביתם ידברו רק עברית. בתחילה התגוררו בתל אביב, ולאחר עלית הוריה ואחיותיה של טינקה, עברו כולם לרשפון.
ב-1950 התמנה אברהם למנהל בית-הספר ברשפון, ומיד נקט ביוזמות להעלאת רמת הלימודים. יזם את הקמת ביה"ס משותף לרשפון ולכפר-שמריהו והצליח לרתום לרעיון את דר' וייל, ראש מועצת כפר-שמריהו, ובית-הספר המשותף החל לפעול ב-1955. היטיב לבחור את סגל המורים וניהל את בית-הספר ביד רמה עד צאתו לגמלאות ב-1975. אברהם היה קפדן, קנאי לידע, להשכלה ולתרבות. מסיבות הסיום בבית הספר היו לשם דבר, ומחזות שביים והעלה על הבמה בביצוע התלמידים משכו קהל רב.
בנוסף לפעילותו בבית הספר, היה פעיל מרכזי בועדת התרבות של המושב, יזם הרצאות בנושאים שונים, סדרות קונצרטים, כתב, ערך והוציא לאור את עיתון "במושב". אמר על עצמו שאינו יהודי מאמין, אך ידע את סדר התפילות על בוריין, התנ"ך היה שגור בפיו, ומיום פטירתו של מרדכי מרכוס, אביה של טינקה, הוא פקד את בית-הכנסת בשבתות ובחגים, ודאג שיהיה מניין.
בשנים האחרונות בגדה בו בריאותו. הוא התקשה בדיבורו, נפגעה יכולת ההתנסחות, הרטוריקה המפותחת, שליטתו במשחקי מילים, תכונותיו החזקות נפגעו. נפטר ב-17.3.2001