מושב רשפון
מושב רשפון
חסר רכיב

מלחמת העצמאות של אלקה וצבי

14/08/2019
מלחמת העצמאות של אלקה וצבי-
עזיבת מושב עטרות והתיישבות מחדש במושב רשפון / סיפור במכתבים.
אביב 1948. מלחמת העצמאות בעיצומה. במאי 1948 הכריז בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. באותם ימים נפלו שני ישובים מצפון לירושלים, עטרות ונווה יעקב. מדרום לירושלים נפלו ישובי גוש עציון. חודשים רבים היו היישובים נצורים. במושב עטרות חיו אלקה וצבי מאירוביץ, עם שתי ילדות קטנות, ניצה (פרלמן) ונחמה (אורון). בירושלים הנצורה משפחת תרזה ופרופ' שלמה דב גוייטין, חברים של אלקה וצבי. הם דואגים לאלקה וצבי והם דואגים לבתם הבכורה איילה בשרות לאומי בקבוץ נווה-ים. על יציאת משפחת מאירוביץ מעטרות עד להגעתם לרשפון ניתן ללמוד מקטעי מכתבים שנשמרו מאז 1948.
22.3.1948, מתרזה לאיילה: "...מאלקה היו ידיעות עצובות. הם מכרו את הפרות ואלקה כנראה תצטרך לעזוב את עטרות יחד עם הילדות. הזמנתי אותם לבוא אלינו."
25.3.1948 מתרזה לאיילה: "איילה יקרה, זה שבוע שאלקה עם הבנות אצלנו. היא הייתה צריכה לברוח מעטרות. למזלם מכרו את הפרות, אך רוב המשפחות עוד שם ואינם יכולים לעזוב. חילקנו את הבית כך שאלקה עם הילדות בחדר הילדים. מצב האספקה בירושלים יורד כי אין תחבורה וכבר שבוע ימים שלא הגיעה שיירה. ניצה לומדת בגימנסיה רחביה והיא חרוצה מאד..."
17.4.1948 מתרזה לאיילה: "...הילדות של אלקה נחמדות אך אלקה עצבנית, למרות שהיא מחזיקה את עצמה. היא העבירה הרבה חפצים אלינו. הבית גדול ויש מקום לכל אך אני שומרת מאד על סדר ונקיון כי כבר 10 ימים שלא באו מים. צבי שלח לאלקה תרנגולות ואנחנו מכרנו אותם בין המכרים. באופן זה הצילה אלקה 400 לא"י. אך צחוק גדול היה כשאבא הופיע אצל גרשום שלום עם ילקוט מלא תרנגולות... המזון בירושלים דל אך אין רעב. הירק המודרני בירושלים זה מין תרד בר שקוראים לו חוביזה וכולם אוהבים אותו מאד. הילדים אוספים אותו בשדות."
18.4.1948 מאלקה לאיילה: "איילה יקרה, אני מתגוררת אצלכם כמעט 4 שבועות, כי אי אפשר להיות בעטרות עם ילדים קטנים במצב כזה. הרכוש הרי נאלצנו לחסל, אך עוד נשארו הרבה פרות ועופות וכעת קשה להעבירם העירה כי אין קשר למקום. אני מקווה שצבי יבוא לסדר פסח ונשמח, למרות שכל מה שבנינו במשך שנים נהרס בזמן קצר. אל נתייאש. יש לנו כוח. יבוא שלום נבנה מחדש. הכל לא חשוב העיקר שלא יהיו קורבנות. נשיקות חמות, אלקה."
18.4.1948 מפרופ' גויטיין לבתו איילה: "ילדתי הטובה, לפי שעה אין אצלנו מחסור כלל. על ידי אלקה יש לנו תרנגולות, ביצים חמאה וגבינה. כמובן זה יחדל בקרוב אך יש לנו שימורים לחודש שלם".
10.5.1948 מתרזה לאיילה: "...הכנתי את הסדר יפה כמו בכל שנה. יומיים לפני פסח בא צבי מעטרות, הם כולם עכשיו אצלנו וזה לא מפריע כלל. הם אינם יודעים מה יהיה. המצב מסובך. בכל זאת הם מחזיקים מעמד. צבי מתבדח ונוסף לכל אלקה נכנסה להריון. בליל הסדר מצלצלים. נכנס קצין אנגלי עם עוד שתי נשים מעטרות עם תינוקות על הידיים, מבוהלות. ממש תמונה גלותית. אלקה מייד הכניסה אותן וסדרה להן מיטות אצלנו. הנשים האלה הוצאו מעטרות בטנק אנגלי סגור בעד כסף רב. אך רוב הנשים והילדים עדיין נמצאים שם. נשיקות. אמא."
28.5.1948 מתרזה לאיילה (לאחר הכרזת העצמאות): " ...צבי שב מעטרות לפני שבוע. נסיגתם הייתה קשה. הם התבצרו בנוה יעקב ומשם ראה צבי איך מובילים הערבים את סוסו הלבן, איך מורידים את הרעפים מגג ביתו ואיך עטרות עלתה באש. אחרי קרבות קשים היו צריכים ללכת בלילה ברגל עם 30 פצועים שסחבו באלונקות עד לאוניברסיטה בהר הצופים. צבי היה שבור ומדוכא הרבה ימים. לפניו נהרגו שניים מילדי עטרות והוא קבר אותם שם יחד עם האב של אחד הילדים. אתמול צבי שכר את המרתף בבית מולנו והוא מרוצה כי היום זה מקלט."
30.5.1948 לאיילה מעופרה אחותה (בת 15) בירושלים: " ...את זוכרת את בית הכסא שהבריטים עשו אצלנו בגינה? צבי עשה מזה לול וקיווה לקבל תרנגולות מקרית ענבים. אך בינתיים אין תרנגולות. נשיקות. עופרה."
13.7.1948 לאיילה מעופרה אחותה: "יש לנו 4 תרנגולות נחמדות מאד. קנינו מאלקה וצבי כשהם נסעו מפה. היום הם נמצאים בכפר אז"ר עד שיודיעו להם לאיזו התיישבות ילכו."
14.7.1948 לאיילה מאילון, אחיה הצעיר (בן 11) בירושלים: "איילה היקרה, אני רוצה להזכיר לך שאלקה וצבי נסעו ולכן אנחנו עברנו לדירתם שהיא המקלט שלנו כי הדירה 3 מטר מתחת לאדמה וזה מצוין."
27.10.1948 מאלקה ברשפון למשפחת גויטיין בירושלים: " שלום לכם יקירי. ביום ששי עברנו הנה לרשפון. מתנועת המושבים מסרו לנו בית עם חצר שהיה פעם שייך לערבי, עד שיתנו לנו משק עם בית אחר. לעת עתה אנחנו שמחים מאד כאן, ביחוד צבי כי אנחנו רואים כאן מקום לבנות משק. אנחנו גרים בבית יפה מאד, 4 חדרים עם נוחיות וחדר אמבטיה. רק התנור הוציאו. צריך הרבה דברים לתקן וצבי כבר הרבה דברים סידר. הוא גם עובד בשביל עצמו להכין משק. בחודש נובמבר אנחנו מקבלים 400 אפרוחים. צבי יבנה עוד לול. ...ניצה ונחמה נחמדות מאד, מרגישות מצוין וגם הבן מאד שקט, לא עושה הרבה עבודה. אוכל וישן..." (הערה: אלקה יצאה מעטרות מוסתרת במשורין בריטי, בהריון ועם שתי ילדות קטנות. לבית עבד ברשפון הגיעו עם הבנות ותינוק בן שבועיים).
10.12.1948 מאלקה ברשפון למשפחת גויטיין בירושלים: "...קשה היה לי למצוא זמן לכתוב, ביחוד אחרי הרצח שקרה כאן. היינו במצב רוח רע מאד. (הערה: בנובמבר 1948 נרצח אליעזר ווייס בביתו הקרוב מאד לבית מאירוביץ אז). אצלנו הכל בסדר, ניצה טובה בבית הספר, נחמה נהייתה נחמדה מאד, גם דוד מקבל מצוין במשקל. יש לנו, ב"ה, הרבה שמחה מהילדים. צבי עובד במחלבה, מקבל שלוש פעמים ביום את החלב של המושב, חוץ מזה הוא עובד במחסן להכנת אספקה למושב ובשעות הפנאי ושבתות בבית, בהכנת המשק.
קבלנו 400 אפרוחים וצבי כבר בנה שתי מצודות לתרנגולים. לפני שבוע קבלנו עוד פעם 250 אפרוחים, רוב הטיפול אני עושה, זאת עבודה מאד מעניינת. צבי מכין גם משתלה והוא יעשה גם ירקות..."
22.12.1948, מאלקה לתרזה: "צבי נסע היום עם ניצה לתל-אביב לקנות לה חצאית לחנוכה. אני נזכרת לפני שנה בחנוכה עשינו חגיגה בבית שלנו היפה בעטרות ולא חשבנו שהשנה נהיה כאן, בבית של ערבי ברשפון."


חסר רכיב