ראיון עם משפחת פלש

משפחת פלש – מרץ 2019
דור המייסדים – אצ'י וולי פלש
אצ'י (אלדר) פלש ז"ל, נולד ביוגוסלביה (של פעם) בשנת 1928. בשנת 1948 עלה אצ'י ארצה עם אמו ואחותו ועם הרבה אידאליים. מיד עם עליתו ארצה, בגיל 20, אצ'י התגייס לגולני. בשנת 1950, כשהוא השתחרר מהצבא, הוא החליט להקים משק וכמו אחרים קבל מהסוכנות היהודית את הנחלה ברשפון. אמו ואחותו, שעלו יחד אתו, גרו באותו זמן בג'ליל, הוא גלילות של היום.
ולי (דבורה) [להשלים שם משפחה] עלתה מסלובקיה עם אחד האחים שלה והתיישבה ביפו ב"שטח הגדול". היא אבדה את רב משפחתה בשואה, את שני ההורים וגם 5 מתוך 8 ילדי המשפחה, נותרו רק 3 אחים. ולי יצאה לעבודה בתע"ש בנחלת יצחק. אח של ולי הוא שהכיר בין אצ'י וולי והשניים התחתנו בשנת 1951. אצ'י התיישב ברשפון ביחד עם משפחות רבות נוספות שעלו מיוגוסלביה וכך גם נקראו, "היוגוסלבים". בין המשפחות שעלו בעליה הרביעית לרשפון, היו משפחות בש, לדרר, פופר, בריינר, תמרי (תומאץ'), פיליש, אצ'י וויס, קוסטיץ' מולנר ובינג. הם עלו מאזור אוסטרו הונגריה ולכן רובם גם דברו הונגרית שהיתה השפה הרווחת באיזור זה.
משק פלש של 1950
אצ'י וולי חיו בצריף, בדומה לכל המשפחות האחרות ברשפון של אותם הימים. בצריף היה חדר שינה קטן, מטבחון ופינת ישיבה. השירותים היו בחוץ. במשק גדלו ירקות, היתה רפת קטנה של 8-10 פרות ולול תרנגולות. במשק גם היתה פרדה בשם "עליזה" אתה היה אצ'י חורש את השדות. זה לא סתם שנתנו שם לפרדה, היא היתה חלק חשוב מאד מהמשק של פעם ואבל כבד היה יורד על המושב כשאחת הפרדות היתה מתה. כולם עבדו במשק, הגברים והנשים וגם הילדים שבגרו. אחרי שציקו נולד, כילד יחיד לזוג הוריו קראו לו "אונדיול", ה"מלאך". לא היה דבר שציקו בקש ושאמו לא הכינה לו, כולל את העוגות שהוא אהב, הוא היה כל כך מפונק כפי שעוד נראה בהמשך. בכל מקרה, זה שיש ילד קטנטן הרי לא פוטר מעבודה... ולכן ולי היתה מניחה את ציקו הקטן בארגז של ירקות לידה וכך יכולה היתה להצטרף לעבודה בשדה. אצ'י פיתח את המשק במשך כל השנים. היתה לו מכונת החליבה הראשונה והמטרה היתה להגדיל את משק החי. בשנות ה60, הוא היה יוצא עם כסף מזומן מהבית, וכדי שלא יעצרו אותו מקניית עוד פרות, היה מספר ש'הוא הולך להפקיד את הכסף במזכירות'. כמובן שבסוף חזר עם פרות נוספות למשק. במשק גודלו פרות לחלב. כל יום החלב היה מועבר למחלבה שהיתה ממוקמת באזור בו נמצא הדואר כיום. בשלב מסוים, בשנת 1958 בערך, כעס אצ'י על המזכירות.. כאות מחאה היה נוסע יום יום פעמיים ביום להרצליה עם סוסה ועגלה להוביל את החלב ובתנאי שהוא לא יביא את החלב שלו למחלבה של רשפון... המחלבה ברשפון היתה פעילה עד לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1968, ואז החל משק פלש לעביר את החלב לטנא נוגה בכפר שמריהו למשך כ 3-4 שנים. מאוחר יותר, היתה הקלה גדולה עם הבניה של מיכלי הקירור שהוקמו במשק ומשאית שהתה באה לקחת את החלב ישירות מהמושב. תושבי רשפון היו נוהגים להגיע בדיוק ב- 16:00 למשק פלש עם מיכלים מהבית כדי לקנות חלב טרי מאותו יום. המבוגרים והילדים התעלמו מהצורך לפסטר את החלב והיו שותים להנאתם מהכדים לאורך הדרך מהרפת עד הבית וזכורה להם ההנאה הגדולה מטעם החלב של פעם... ולי היתה פעילה מאד ברשפון לאורך השנים. היא היתה עליזה ואופטימית. היא היתה הרוח החיה במסיבות בסילו, תפרה בגדים למסיבות והשתתפה בחזרות. ולי נפטרה במאי 1992 ממחלה, בגיל צעיר מאד, אך זכתה לנכדים מהם נהנתה במיוחד בארוחות שבת בבוקר ואותם כל כך אהבה.
משחקי הילדים של פעם
כשציקו גדל כילד יחיד, החברים הטובים היו השכנים הקרובים, ראובן, בנדי ויוסי לדרר. יחד, כשלא עבדו עם ההורים, היו הילדים יוצאים לשחק בחוץ. המשחקים באותה תקופה היו: שני דגלים, היו משחקים בלורות (גולות) בחורשה ליד הבית של בן יקר, הקפות ומחניים. פחות זמן הוקדש לשיעורי הבית של בית הספר. הילדים גם עבדו במשק וציקו מספר שבגיל צעיר מאד הוא כבר נהג בטרקטור. מאחר ולא היו עובדים מבחוץ, היה מאד ברור שהילדים לוקחים חלק בעבודה במשק. זוכרים שסיפרנו כמה פינקו ההורים את ציקו? כשציקו בגר והלך לנוער העובד עד שעות מאוחרות של הלילה, היתה ולי ישנה במיטתו וכשהיתה שומעת את האופניים מגיעות, היתה בורחת לחדרה, אבל כך היתה מחממת את המיטה ל"אונדיול" (המלאך) שלה. ציקו צחק שאמא שלו המציאה את השמיכה החשמלית.... אין כמו אהבה של אמא!
דור שני במשק
העבודה במשק היתה חלק מהחיים. כשציקו היה בצבא, בבה"ד 20, הוא היה קם מוקדם בבקר, חולב את הפרות נוסע לצבא וחוזר לעבוד בערב. לציקו היה ברור בשלב מאד מוקדם שהוא רוצה להמשיך ולעבוד במשק לאחר שישתחרר מהצבא. הוא העדיף את האפשרות הזו על לימודים למשל וכך יכול היה להישאר ברשפון עם חברי הילדות. איך הכיר ציקו את יעל? יעל נולדה במושב אודים השכן. בתקופת התיכון, למדו בני הנוער ביחד בתיכון. במסגרת פעילות התנדבותית הציעו החברות מרשפון לחברות מאודים להכיר להן את הבנים ולצאת לדיסקוטק. בנים רבים הגיעו למפגש, אבל לא ציקו... רק מאוחר יותר אותה שנה, במסיבה אצל רעיה נומברג, ציקו הגיע מהצבא, במדים ויעל, לדבריה, "התעלפה" מהבחור החתיך והגבוה. למחרת המסיבה ציקו התקשר ליעל וכעבור שנה התחתן הזוג הצעיר. אילת ושחר הצטרפו למשפחה שגרה ממש בסמוך לסבא אצ'י וסבתא ולי. ציקו ואצ'י עבדו ביחד, המשק התמחה אז בפרות לחלב ולבשר. ציקו הצעיר פיתח והגדיל את המשק מאד, גם במספר בעלי החיים, גם במבנים מסודרים ובמכונות וטכנולוגיות חדישות, בנוסף לשיפורים שנדרשו כדי לעמוד בתקנים ודרישות חדשות. הילדים, אילת ושחר, נהנו לגדול בקרבת סבא וסבתא. סבתא היתה תופרת תחפושות, מפנקת את הילדים, ובמיוחד זכורות ארוחות הבוקר אצל סבתא. כשהיו רוצים שהילדים לא יבינו, היו עוברים לדבר הונגרית ולילדים הקטנים היה זה סימן לצאת החוצה לשחק. סבתא המסורה לא היתה הולכת לישון לפני שביררה אם יעל וציקו רוצים לצאת ואז היא יכולה להישאר לשמור על הנכדים.
דור שלישי במשק
לשחר היתה, לדבריו, "ילדות מטורפת" ברשפון. מאחר ולא היו המון ילדים במושב, היתה קבוצת החברים מורכבת מ- 5-6 שנתונים. היה מאד כיף בחוץ. אחרי בית הספר הילדים היו נפגשים ברחוב, אבל כמובן לא בין 2 ל- 4. דור המייסדים, שעלה מאירופה, המשיך במנהגים כמו שמירה על שעות מנוחת הצהריים. אבל מיד כשהגיעה השעה 4, יצאו הילדים החוצה. החברים היו מגיעים ל"גן המשחקים" הענק בחצר של פלש, שם נהגו לשחק ולהתחרות ביניהן. אחת התחרויות הזכורות היתה לקפוץ מעל תעלת הביוב של הפרות... הכל היה נחמד עד שהראשונים נפלו לתעלה, ואז שינה המשחק כיוון והפך לתחרות ריצה בתוך תעלת הביוב.... החבר'ה היו בונים רמפות לסקייטבורד. ואחת החוויות היתה בניית מגרש כדור סל. תעלול הנעורים כלל "גניבת" עצים מאחורי המשקים, כל יום כמה חתיכות עץ, בלי שישימו לב, עד שהצטברו כמה עשרות של לוחות לבניית המגרש כולו.
כששחר השתחרר מהצבא, בשנת 2000, היה ברור לו שהוא רוצה להמשיך במשק למרות הצעה מפתה להמשיך בשירות קבע. השנים היו שנים לא פשוטות למחלבות פרטיות, היו קשיים לעמוד בדרישות של איכות הסביבה, ובשנת 2003 נאלצו במשק פלש, כמו ברפתות משפחתיות אחרות רבות, לסגור את הרפת לחלב. המהלך היה לא פשוט, ובמיוחד לסבא אצ'י שהתחיל הכל. דמעות זלגו מעיניו של הזקן הקשוח, כביכול, כשהפרות הועמסו על משאיות ובכך נסגר הגולל על משק החלב של משפחת פלש. המשק עבר להיות משק עגלים וכבשים לבשר. למרות שהמהלך היה מחוייב המציאות, נלווה אליו גם ייתרון של גמישות שלא היתה במשק החלב (לא חייבים להתייצב באותה שעה, ומישהו אחר יכול להאכיל את החיות). שחר גם הוא פיתח את המשק והתחיל בנטיעת מטעי אפרסמון וענף זה הפך להיות עוד ענף מכניס במשק.
לאן פנינו
לחקלאות באיזור שלנו העתיד לא צופן גדולות. אמנם החקלאים הם אנשי עבודה, ולא נראה שיש לציקו למשל תוכניות אחרות אלא להמשיך לעבוד במשק, אבל שחר מסתכל למציאות בעיניים. נראה שהוא ידאג שמשק פלש יתאים את עצמו לשינויים שייכפו עליו ועל רשפון כולה בשנים הקרובות.
לשחר וקרן 4 ילדים מקסימים, שלדברי שחר, ברור לגמרי שהם ילמדו וירכשו מיומנות בכל תחום שאינו חקלאות. הם יוכלו לבחור להתעסק בחקלאות בנוסף למקצוע ולא במקום. כך יפתחו בפניהם אופקים והם יתאימו את עצמם לשינויים שעוברים על רשפון.