בוכמן חיה ויעקב – מנור מיכל ואבנר

מייסדי המשק: בוכמן יעקב וחיה ובניהם דליה ויונה.
יעקב (1970-1902) וחיה (1983-1910) התיישבו ברשפון בשנת 1939, לאחר שרכשו את חלקת המשק הסמוכה לכביש החוף, בצפון המושב (משק 46): בית קטן, מבנה שירותים בחצר, אורווה לסוס ולול תרנגולות.
למרות קשיי תקופת הבראשית וחרף נכותה ומגבלותיה הפיזיות של חיה – התמידו בחריצותם וראו ברכה בעמלם, בעיקר מגידולי ירקות בחלקת 90 הדונם – הנמצאת מערבית לכביש החוף.
במהלך השנים נוספה ללול סככת גידול הודים שנבנתה ע"י בנם יונה, יליד 1946, בוגר מקווה ישראל, צנחן גבה קומה שחוויות הטראומה ממלחמת יום הכיפורים הותירו בו צלקות שלא נרפאו ורק לאחר פטירתו ב- 1976 הוכר בדיעבד כחלל צה"ל, שהוגדר כהלום קרב.
יונה נפרד מאישתו ולהם שתי בנות: שרון ומאיה.
הבת הבכורה, דליה, ילידת 1936, התגוררה בגפה שנים רבות ברשפון ובימים אלו נמצאת בדיור מוגן בקיבוץ שפיים.

משפחת מנור
בשנת 1983 הועבר המשק לאבנר מנור, בן אחיה של חיה – כממשיך המשק, וזאת לאחר שיחרור זמני משירות ארוך בצה"ל.
לאחר תקופת התנסות קצרה בגידולי ירקות, תפוחי אדמה וארטישוק, ניטע (1982) מטע אפרסמון נושא פירות ובכך משתמר הקשר לאדמה ולטבע, והעיסוק בשאלות הפשוטות עדיין רלוונטי: האם ירד גשם? האם יפיל השרב את הפרחים בטרם חניטה? רק לא ברד לפני קטיף! וכו` וכו`.
אולם, חלום לחוד ומציאות לחוד וטוב מכל יעיד על כך המשל אודות "גילגולו" של לול התרנגולות שבחצר המשק. לול פעיל אשר עם צוק העיתים, הפך למרכז גרוטאות ועזובה: ברזלים חלודים, קיני צפעים, פסולת בנייה, עשביית פרא וכו`. כל זאת עד שנוצרו הנסיבות שאיפשרו להפטר ממוקדי ההזנחה ולהפכם למבני "פאר": ריצוף פרקט מרשים, תאורת ספוטים ומוסיקת רקע חרישית ונעימה.
במקום נחשים וחולדות מסתובבים שם אנשים מכובדים, לא להאמין, בחליפות ועניבות…
כנראה שזהו גילגולו הטבעי והמתבקש של הלול שרווחיו ומכסותיו נעלמו עם השנים והיו כלא היו.
לפני היות "איכות חיים" היה צורך, שולי אמנם, בקיום החיים עצמם עבור מרבית תושבי רשפון…
אבנר ומיכל נישאו בשנת 1990 (מיכל לבית מור, ילידת קיבוץ גדות, שמרבית שנותיה עברו עליה ברחובות וכיום היא גננת במיקצועה), ולהם חמישה ילדים:
אורי – 1991
יובל – 1993
שי – 1995
מתן – 1999
נועה – 2005
אבנר, מיכל והילדים בנו את ביתם החדש בהרחבה, ברח` הפרדס 3.