אסתר רוזנפלד מספרת על המבנה הציבורי הראשון ברשפון

אסתר רוזנפלד מספרת על המבנה הציבורי הראשון ברשפון

מראיינת, אילת רשף

 

מראה, מיקום ושנת הקמת המבנה:  המבנה היה מוארך, הוא נבנה כ"בית-ביטחון" היה בעל גג שטוח, קירות יצוקים מבטון. על הגג היתה עמדת השמירה של הנוטרים. במרתף הבניין היה הסליק של רשפון שהוחבא היטב מהבריטים כך שמעולם לא התגלה. הוא נחנך ב1938 ומיקומו היה מעט לפני מועדון הוותיקים של היום (מעל הסליק).

מה היה השימוש של המבנה בימיו הראשונים ובכלל?

המבנה עליו אספר היה מבנה מרכזי וחשוב במושב. המבנה היה ענק בעיניים של ילדה קטנה. המבנה שימש לצרכים ציבוריים ובתחילה שכנו בו תחת קורת גג אחת גן הילדים, הצרכניה והמרפאה. המבנה עבר שינויים במשך השנים עד להריסתו מסיבות של בטיחות בשנת 2006 .

גן הילדים – גן הילדים היה מצד ימין של המבנה (דרום/מזרח). היה אז מספר קטן של ילדים בגן וכמה גילאים היו לומדים יחד. הגן תפקד במקום עד שנת 1951 ובהמשך, כחלק מגידול במספר ילדי הגן, עברו הילדים לצריף נפרד במיקום בו עומדים הגנים כיום.

צרכנייה – במרכז המבנה היתה הצרכנייה של פעם. כילדים, נשלחנו אליה על ידי הורינו להביא מצרכים הביתה למרות ה"סיכון" שחלק מהמזון יזלל ע"י הילדים עוד בדרך הביתה... המבנה שימש את הצרכניה עד לבנייתה של הצרכניה במיקום הנוכחי ( בסביבות שנת 1954).

מרפאה - ומשמאל היתה המרפאה עם חנה ניצן החובשת ד"ר כהן הרופא (לפניו היו ד"ר רוטר, וד"ר פרינדלנדר ) ופעם בתקופה היה מגיע ד"ר שפיר רופא השיניים שבא להעניק טיפול לרישפונאים. המרפאה עברה לימים לבית של אדי לירון (שטיינבך).

מדגרה - חלק מהצרכניה והמרפאה הפכו בשלב מסויים להיות מדגרה שנוהלה ע"י גרשון גץ (סבא של יפתח). לגץ היתה לפני כן מדגרה משלו בבית, בה עבדו הוא ואשתו דורה. בזמנו, היו מגדלים את כל האפרוחים, הנקבות הלכו להטלה והזכרים לבשר. מאוחר יותר היו ממיינים רק לנקבות, המיון היה נעשה בגיל יום של האפרוחים וזו היתה מיומנות לדעת להבדיל בין המינים.

תחנת מיון ביצים - בשנת 1970 בערך, המקום הפך לתחנה למיון ביצי מאכל ("בייציה"). משקים רבים היו בעלי לולים, והיה צורך בתחנת ריכוז של ביצי המושב. כל משק היה מביא את הביצים כ 4 פעמים בשבוע, ומחכה שישקלו וירשמו אותם. זה לא היה פשוט לפני עידן המחשב להיות מדויקים ולא לטעות ברישום, איזה משק הביא כמה טבלאות ביצים ומה משקלן מאחר ולפי זה היה מועבר הכסף לחברים. אסתר הועסקה ברישומים של הביצים ובשל נסיונה כעבור זמן מה, הציע לה זינגר לעבור לעבוד בהנהלת החשבונות כדי להחליף את שמואל פרידלנד, ושם עבדה עד לסיום התקופה בה הנהלת החשבונות הופרטה.

הגג של המבנה הציבורי – על הגג השטוח היה מבנה של לבנים אדומות ובו כאמור היתה תחנת הגפירים, הנוטרים. במקום היה פרוז'קטור ששימש את המתנדבים הללו כדי להגן על היישוב מפני חדירות של פורעים. גם הרשפונאים היו מתנדבים ועוזרים בפעילות הבטחונית החשובה.

זכרון מיוחד אישי שקשור למבנה?      

בימים לא פשוטים של תחילת ההתיישבות, כל זוג ידיים עובדות היה חשוב לפרנסה. מאחר שניתן היה להכניס ילדים לגן רק פעמיים בשנה בלבד, בתחילת שנת הלימודים או בפסח, אבי פנה בבקשה להכניס אותי לגן הילדים למרות שחסרו לי מספר ימים לגיל הקובע. המשמעות שילד אינו מתאים בגיל היתה גזר דין קשה של חצי שנה נוספת שעל הילד להשאר בבית ואמו לא תוכל לצאת לעבודה. הוחלט להיענות לבקשת החבר ברזין והדבר נכתב בפרוטוקול ישיבת האגודה. אימי יכולה היתה לצאת לעבודה ולעזור בפרנסה כשאני, ילדתה בת השנתיים וחצי בגן הילדים. לימים, כאשר עבדתי בהנהלת החשבונות במושב, מצא זינגר את ספר הפרוטוקולים מהישיבה ובה מוזכרים פרטי הסיפור.

 

ספרי על איזו חוויה מיוחדת הקשורה לילדותך ולמבנה בימים אלו של ראשית ההתיישבות

בצרכנייה של אותם הימים, עבדו שורר וקוטקס (משק מרקוס לשעבר). הילדים היו לעיתים בורחים מהגן לצרכנייה. אחד הזכרונות מאותה התקופה היה הקשר עם העובדים. בעוד שורר היה כועס על הילדים ומבריח אותם בקריאות "אנו ללכת... אנו ללכת.." עם תנועות ידיים מגרשות, היה קוטקס קורא לילדים ומפנק אותם בממתק. קוטקס שהיה נשוי לאידה היה ערירי וללא ילדים ולכן אהב מאד את הילדים כולם, וכך, בלי ששורר ראה, היה קורא להם ונותן בהיחבא סוכריה או ממתק אחר. 
 ספרי על חוויה מיוחדת של אנשים או ילדים במושב שקשורה למבנה

בתקופה שלפני קום המדינה ותחת שלטון הבריטים, היו אירועים משמעותיים בחיי הישוב, שגם הילדים היו חלק מהם. המקרה קרה ביום שישי בנובמבר 1945, ספינת המעפילים "ברל כצנלסון" הגיעה לחוף שפיים רשפון. זו היתה הספינה הראשונה שהגיעה לאחר מלחמת העולם ונתפסה ע"י הבריטים. היו על הספינה 211 מעפילים ו200 מתוכם הספיקו לרדת. הבריטים לכדו 11 מהמעפילים, את אנשי הצוות של הספינה ואת אנשי הפל-ים שסייעו בהורדת המעפילים.

200 המעפילים הוברחו קודם לרשפון ואח"כ דרך השדות בקבוצות קטנות לרעננה ואולי גם לכפר סבא ומשם הלאה. זכור לי שהתעוררתי בלילה לקולות רחש בבית וראיתי איש בתחתונים וגופיה.. אני זוכרת עוד ששאלתי בחושך, "אבא, למה אתה לובש רק תחתונים וגופיה"? והשתיקו אותי, הילדה הקטנה. בדיעבד הבנתי שזה לא היה אבא, אלא אחד העולים החדשים. בעקבות תפיסת המעפילים והמעצר של אנשי הפלי"ם, אנשי המרי חבלו בתחנות של משטרת החופים הבריטית בסידני עלי ובאולגה.

זכור לי מקרה הרצח של חינסקי. בתגובה לחבלה בתחנות, הטילו הבריטים עוצר על מספר יישובים ובהם רשפון. הם כתרו את המושב וחפשו את המעפילים מבית לבית...כדי להתמודד עם הבריטים המכתרים את היישוב, הגיעו מתנדבים רבים ויצרו טבעת המקיפה את הבריטים מבחוץ. קראו לזה "התנגדות פסיבית". תוך כדי הפעילות ובניסיון לפרוץ את טבעת הכיתור של הבריטים, הבריטים ירו באנשים וכך נפצע חינסקי קשה ממספר כדורים. הבהילו אותו למרפאה, ד"ר כהן נסה לטפל בו אבל היה מאוחר מדי, הוא נהרג. בשל העוצר, אי אפשר היה לפנות את הגופה ולכן היא הושמה בגן הילדים ואת הילדים פינו לבית של קוטקס. אליהו גולדנברג (אבא של דודו טופז), בא לבדר את הילדים ולימד אותנו שיר. האירוע וכל הסובב אותו היו כל כך דרמטיים, שאני זוכרת את השיר על מנגינתו וכל מילותיו (!).

 

שימושים במבנה בשנים מאוחרות יותר?

בני הנוער הלכו בזמנו לנוער העובד, כי זה היה השייוך התנועתי של תנועת המושבים (אז לא היתה תנועת הצופים בהתיישבות החקלאית). אחת החוויות הזכורות לי היתה טכס הקבלה לתנועה. גם הוא התקיים על הגג של המבנה הציבורי. המקום היה מיוחד, גבוה מעל כולם והמדריך שלנו היה אלדד עמיקם. סיפור נוסף, קצת פחות חינוכי, היה מפגן האומץ של נתן שטיין (אח של עוזי) שלאחר התערבות עם חבריו לכתה על כמה גרושים, קפץ מהגג של המבנה הציבורי. האירוע הסתיים למזל כולנו ביד שבורה. אלו הם ארועים שחקוקים בזכרון הימים ההם.

 

האם צריך היה לדעתך לשמר את המבנה כנכס הסטורי ברשפון?

לחלוטין היה חשוב לשמור מבנה מראשית ההתיישבות. המבנה היה משמעותי בחיי המושב. לדעתי, זה היה אפילו עוול להרוס את המבנה אך אני מקבלת את ההחלטה שהיתה כנראה סכנת התמוטטות. הפן החיובי בהריסת המבנה היה מציאת הסליק. לולא ההריסה לא היו מתגלים הסליק ואת התחמושת מאותה תקופה.