ובר שלומית
-
-
ובר שולמית
1988 - 1909
מיום שהגיעה אליה בשורת-איוב על נפילתו-חלל של הרע היקר מכל, בעלה וחבר מושבנו קרל ובר, לא יכלה עוד שולמית לשוב לאיתנה ולהתאושש. אבד לה טעם החיים לגמרי! ומכאן גם נבעו פגעי הגוף והנפש, שלא הרפו ממנה כל הימים, מן היום המר והנמהר ההוא, שקרל היקר לה מכל, לא חזר עוד חי לקן המשפחתי שלהם ברשפון.
ריבון העולמים חנן את שולמית יקירתנו בתכונות יקרות-ערך לנפש האדם, מסירות-נפש ורגישות מיוחדת במינה. במשך כל השנים חיתה עם השכול המר שלא הרפה עוד ממנה.
קיוותה שאחרי שתעזוב את רשפון ותתגורר בחיפה, קרוב לבני משפחתה, ירווח לה במידת-מה. אך לדאבון לבנו, התחילה גם לסבול ייסורי גוף ונפש כאחד, מכל הסוגים, שלא עזבוה עוד, עד ימיה האחרונים.
שולמית היתה נפש אהובה על כל חברה שבה חיתה ורכשה בתכונות המסירות שלה ובחכמת-לבה הטבעית ידידים מסורים לרוב. גם בזמן שחייתה ברשפון, גם לפני שהגיעה לרשפון, גם בחיפה ולבסוף גם בבית האבות שבו התגוררה בשנים האחרונות.
הידידים הרבים, הביקורים התכופים של הידידים אצלה, קירבת המשפחה וביקוריה של הבת המסורה רותי, בעלה והנכדים, עודדו לא במעט את רוחה של שולמית, במשך 40 השנים, מאז היום המר, שקרל אהוב-לבה נפל חלל.
אבדה לנו חברה יקרה, אדם יקר, נפש עדינה ומסורה ללא גבול וצר מאד ללב! שיכלנו אחות יקרה ומסורה לכל אדם. יהי זכרה ברוך בתוכנו!
א. ליסוד 2.5.88 - ט״ו באייר תשמ״ח
שולמית שעברה כברת דרך ארוכה בחיים
נאבקה על חייה ימים רבים
שולמית, שהייתה תמיד מחייכת
ראיתיה יום-יום והיא דועכת
פניה הביעו אין אונים ויגון
התחילה להיות על-סף החידלון
נזכור את שולמית המחייכת, העדינה, הטובה
לבורא העולם החזירה נשמתה
יהי זכרה ברוך.
סופר אברהם