טל ברוריה
טל ברוריה
1901-1970
בקבלי את הידיעה על פטירתה של ברוריה - זע
הלב. נפסקו חיים-לא-חיים של יצור אנושי שבע סבל. מה קשה היה מאבקה של ברוריה על
הזכות להרגיש את דופק החיים בכל משמעותם וערכם. ומה צר על המנה הגדושה של סבל שנפל
בחלקה בשנים האחרונות!
תחנות רבות מחייה קמות לנגד עיני. ברוריה
הייתה בת עירי קמניץ-פודולסק. היינו בחבורת ילדים אחת, שכנים לרחוב. משחקים היינו
יחד וזכר הימים ההם נחרת עמוק בלב. ניצבת כנגד עיני דמות של נערה עליזה
וחברה-ידידה, אוהבת וצמאת חיים.
שנות התבגרותה חלו בתקופה סוערת, בימי
המהפכה הרוסית הגדולה. הפוגרומים והמאורעות הסעירו ועוררו את הנוער היהודי בעירנו
וכל הדור הצעיר קם ועלה בכל הדרכים לארץ, להרוות את הצימאון הגדול למעשים, שנתבקשו
בתקופה ההיא.
בבואה ארצה הצטרפה ברוריה אל קבוצת חלוצים
צמחונים בנהלל. לשירי הגעגועים הרוסיים שלה, שהשמיעה בקולה הצלול והרוטט, היינו
מקשיבים קשב רב. שירים אלה ליוו אותה בתחנות חייה השונות גם הקשות ביותר.
מקן משפחתה לא הביאה עמה פינוק של
"בת יחידה" ולא העמדת פנים של "גנדרנית", מקפידה על מראה
חיצוני. בכל סערת רוחה נכנסה לחיי עמל חלוצי, אופייני לשנות העשרים.
אחרי שנים רבות שוב נזדמנו באותו פונדק,
במושב רשפון. מבין הקמטים והאותות שנתנו בה פגעי החיים, ניבטה אותה ברוריה הרעננה
והעליזה הנושאת בחובה את גרעין אופייה המקורי, ניכרו שרידים משאיפותיה וכמיהותיה
לטוב וליפה בחיי האדם.
לברוריה (קפלן) היו שני בנים מנשואיה הראשונים לאריה ברורמן:
יהודה וראובן. בתחילת נישואיה עם שמואל טל היא התגוררה עם בנה יהודה במושב עטרות
שליד ירושלים. בעקבות מלחמת השחרור ולאחר תחנות בירושלים, יפו ויבנה בה היה שמואל
מדריך חקלאי לפרק זמן, עברה המשפחה לרשפון. יהודה ברוורמן למד כארבע שנים בבית
הספר היסודי ששכן בבית עבד, אותו סיים ב-1953. זה היה כל פרק חייו ברשפון.
אברהם
ליסוד