וישנבסקי שושנה ומאיר
משק וישנבסקי שושנה ומאיר(כיום בית בכר)
רח` הפרחים 36
הורי שושנה ומאיר ז"ל הגיעו לארץ באמצע שנות ה- 20 של המאה העשרים. אבי הגיע עם חבריו – אשר כהנר ואברשה שולמן שגורשו לסיביר בגלל פעילותם הציונית ומשם גורשו לישראל.
אמי הגיעה לארץ בשנת 1929 עם הכשרה מלטביה שמטרתה להקים קבוץ והצטרפה להכשרה של חברי שפיים. הורי נפגשו במסגרת עבודתם המשותפת בפרדסים בסביבת הרצליה, נישאו ויחד החליטו להצטרף להתארגנות להקמת מושב עובדים.
אחותי זיוה נולדה בשנת 1932 כאשר ההורים עדיין במסגרת ההכשרה של שפיים ומיד אח"כ הצטרפו לקבוצה שמתעתדת להקים את מושב רשפון. אני נולדתי ערש הקמת המושב- 1935.
ימים קשים של מאורעות והתנכלויות השכנים הערביים למושב, בשנים הראשונות הקשו מאד על פיתוח של המשקים. בפתח מלחמת העולם השניה, שגורמת למחסור במזון לבעלי החיים. במשק שלנו שהיה מעורב, היו גם סוסים (תחביבו של אבי מרוסיה). אבי היה נוסע עם עגלה גדולה וסוסיו מדי יום להביא מזון ללולים במושב, המזון- פסולת של מטבחי הצבא הבריטי שבסביבת רשפון ושפיים. באחד הימים עלתה העגלה על מוקש ושלשת הסוסים נהרגו, אבי נחבל קשות בגבו ושהה תקופה ארוכה בביה"ח תל- לטוינסקי (תל- השומר כיום). אמא החזיקה לבדה במשק וכאשר אבא חזר די מוגבל פיזית, עדיין עם גבס עזר לה, אבל אז באה מכה נוספת ופורצת מחלה קשה ברפת, היה צורך להשמיד את כל אוכלוסית הרפת. הימים ימי סוף המלחמה, מחסור חמור באמצעי יצור, מצב לא ברור בארץ ואבא נאלץ לחפש עבודת חוץ. בהיותו חבר מרכז מפא"י מציע לו פרופ` סוקניק (ידין) להצטרף אליו לעבודת החפירות בבית ירח, שבעמק הירדן. אמא מתקשה לבד במשק ובאמצע שנת 1945 אנו מצטרפות לאבא לקבוצת כנרת. אבל חיי הקבוץ לא "מקובלים" עלינו הבנות וההורים מחליטים לשוב למושב רשפון, בסוף שנת 1946. מאחר ואין אפשרות להשיג משאבים להתחיל מחדש במשק, נאלצים הורי לצאת לעבודת חוץ. אבא מקבל את ניהול לשכת העבודה בהרצליה ומידי יום יוצא עם אור ראשון על חמור לעבודתו. אמא יוצאת עם אור ראשון ברגל לכפר- שמריהו, להקדים להגיע לעבודה במפעל כיתן שבתל- ברוך. הקושי להגיע לעבודה מביא את ההורים להחלטה לעזוב שנית את המושב ואנו עוברים עם פרוץ מלחמת השחרור לרמת-השרון (שם קבורים הורי). ביתנו נשאר ברשות האגודה היות ואז איש לא בא לחיות ברשפון. בית זה שימש למגורים זמניים לעובדי ציבור, לעולים החדשים מיוגוסלביה, לפני בניית הצריפים.
אחותי זיוה נישאה ב- 1950 לעמוס בן- ראובן בחצר ביתם שברשפון. עמוס נפטר לפני מספר שנים.
אני אילנה- נישאתי ליורם, דור חמישי במושבה יסוד- המעלה ואני כבר פה 50 שנה. שתי בנותינו נישאו לבני המקום וחיות עם משפחותיהן במושבה, נכדינו חלקם בצבא וחלקם אחרי ואנו תקווה שימשיכו כאן ביסוד-המעלה.
כתבה: אילנה גור-עמי (וישנבסקי)
רח` הפרחים 36
הורי שושנה ומאיר ז"ל הגיעו לארץ באמצע שנות ה- 20 של המאה העשרים. אבי הגיע עם חבריו – אשר כהנר ואברשה שולמן שגורשו לסיביר בגלל פעילותם הציונית ומשם גורשו לישראל.
אמי הגיעה לארץ בשנת 1929 עם הכשרה מלטביה שמטרתה להקים קבוץ והצטרפה להכשרה של חברי שפיים. הורי נפגשו במסגרת עבודתם המשותפת בפרדסים בסביבת הרצליה, נישאו ויחד החליטו להצטרף להתארגנות להקמת מושב עובדים.
אחותי זיוה נולדה בשנת 1932 כאשר ההורים עדיין במסגרת ההכשרה של שפיים ומיד אח"כ הצטרפו לקבוצה שמתעתדת להקים את מושב רשפון. אני נולדתי ערש הקמת המושב- 1935.
ימים קשים של מאורעות והתנכלויות השכנים הערביים למושב, בשנים הראשונות הקשו מאד על פיתוח של המשקים. בפתח מלחמת העולם השניה, שגורמת למחסור במזון לבעלי החיים. במשק שלנו שהיה מעורב, היו גם סוסים (תחביבו של אבי מרוסיה). אבי היה נוסע עם עגלה גדולה וסוסיו מדי יום להביא מזון ללולים במושב, המזון- פסולת של מטבחי הצבא הבריטי שבסביבת רשפון ושפיים. באחד הימים עלתה העגלה על מוקש ושלשת הסוסים נהרגו, אבי נחבל קשות בגבו ושהה תקופה ארוכה בביה"ח תל- לטוינסקי (תל- השומר כיום). אמא החזיקה לבדה במשק וכאשר אבא חזר די מוגבל פיזית, עדיין עם גבס עזר לה, אבל אז באה מכה נוספת ופורצת מחלה קשה ברפת, היה צורך להשמיד את כל אוכלוסית הרפת. הימים ימי סוף המלחמה, מחסור חמור באמצעי יצור, מצב לא ברור בארץ ואבא נאלץ לחפש עבודת חוץ. בהיותו חבר מרכז מפא"י מציע לו פרופ` סוקניק (ידין) להצטרף אליו לעבודת החפירות בבית ירח, שבעמק הירדן. אמא מתקשה לבד במשק ובאמצע שנת 1945 אנו מצטרפות לאבא לקבוצת כנרת. אבל חיי הקבוץ לא "מקובלים" עלינו הבנות וההורים מחליטים לשוב למושב רשפון, בסוף שנת 1946. מאחר ואין אפשרות להשיג משאבים להתחיל מחדש במשק, נאלצים הורי לצאת לעבודת חוץ. אבא מקבל את ניהול לשכת העבודה בהרצליה ומידי יום יוצא עם אור ראשון על חמור לעבודתו. אמא יוצאת עם אור ראשון ברגל לכפר- שמריהו, להקדים להגיע לעבודה במפעל כיתן שבתל- ברוך. הקושי להגיע לעבודה מביא את ההורים להחלטה לעזוב שנית את המושב ואנו עוברים עם פרוץ מלחמת השחרור לרמת-השרון (שם קבורים הורי). ביתנו נשאר ברשות האגודה היות ואז איש לא בא לחיות ברשפון. בית זה שימש למגורים זמניים לעובדי ציבור, לעולים החדשים מיוגוסלביה, לפני בניית הצריפים.
אחותי זיוה נישאה ב- 1950 לעמוס בן- ראובן בחצר ביתם שברשפון. עמוס נפטר לפני מספר שנים.
אני אילנה- נישאתי ליורם, דור חמישי במושבה יסוד- המעלה ואני כבר פה 50 שנה. שתי בנותינו נישאו לבני המקום וחיות עם משפחותיהן במושבה, נכדינו חלקם בצבא וחלקם אחרי ואנו תקווה שימשיכו כאן ביסוד-המעלה.
כתבה: אילנה גור-עמי (וישנבסקי)
מיקום במפה