כהן מרים וגדעון
כהן מרים וגדעון
משק כהן: מרים וגדעון, איריס ועופר
בעלים קודמים
1. משפ. קראוזר יהודית ויצחק 1959-1950
2. משפ. גץ נחמה ואורי 1961 – 1959
3. משפ. בכר נדה ומשה (בשכירות) 1963 –1961
4. משפ. כהן מרים וגדעון 1963 ועד היום.
משפ` קראוזר הגיעה לרשפון בשנת 1949, יחד עם עוד 30 משפחות של ניצולי שואה, שהביעו רצונן להתישב ברשפון ולעסוק בחקלאות.
הסוכנות היהודית בנתה לכל אחד מהמתישבים צריף שוודי קטן למגורים. וכן העמידה לרשות המתישבים החדשים אמצעי יצור : רפת ובה פרה ועגל, לול לתרנגולות, בית אימון לגידול אפרוחים, מחסן לאיחסון כלי עבודה, בהמת עבודה סוס או פרד, עגלה, כלים לעיבוד האדמה, צנרת להשקיה וכן אשראי להון חוזר.
משפ` קראוזר עסקה בחקלאות, טיפחה משק מעורב והתקיימה מחקלאות כ-9 שנים. אך העבודה הקשה והתמורה הנמוכה לתוצרת חקלאית הכריעו אותם ובשנת 1959 מכרו משקם לבן רשפון, אורי גץ ועברו לנוף ים שם ניהלו חנות קטנה, התפרנסו ממנה ולימים שילבו בניהולה את בנם.
אורי ונחמה גץ ניסו אף הם כוחם בחקלאות. אורי שעסק למחיתו במיון אפרוחים, נטע את כל חלקה א. שטח של כ-10 דונם אבוקדו. במהרה הבינו נחמה ואורי כי אי אפשר לשלב עבודת חוץ עם עבודה בחקלאות, נטשו את המשק ועברו לנוף ים. למשק לא היה קונה והמושב לקח חזקה עליו כנגד חובו של אורי לאגודה.
בהעדר קונה למשק השכיר המושב את צריף המגורים לעובד הנהלת החשבונות משה בכר.
נדה ומשה בכר התגוררו בצריף שנתיים בין 1961 ל- 1963.
באוקטובר 1961 הציע מזכיר המושב, דב קרנר, לזלמן שפוטהיים ולניסן כהן שבניהם מרים וגדעון " יצאו קבוע" לרכוש את המשק. באותם ימים שרתו בני הזוג בשרות סדיר. לגדעון נותרו 6 חדשים להשלמת השרות ולמרים כמעט שנתיים. למותר לציין שלא לחתן המיועד ולא לאשתו לעתיד, כמו גם להוריהם, היה הממון הדרוש לקנית הזכויות במשק. משהועלתה סוגית התשלום בפני מזכירות המושב השיבו "ממילא אין מי שיקנה את המשק קחו את המשק וכשיהיה לכם תשלמו". מכאן אפשר ללמוד כמה "יוקרתי" היה מושב רשפון בשנות השישים
בשנת 1963 נישאו מרים וגדעון ועברו למשקם. גדעון עסק בחקלאות, יחד עם ההורים בתיה וניסן ז"ל עיבדו שני משקים את משק ההורים ואת המשק שרכש הזוג הצעיר.
משהשתחרר אבי, אחיו של גדעון נקבע במשפחה שהוא יהיה הבן הממשיך במשק ההורים. מאז ועד היום מעבדת משפחת כהן שני משקים בשותפות מלאה.
משפחת כהן ניסתה כוחה בכל ענף חקלאי רפת חלב, פיטום עגלים, לול מטילות, לול רביה, לול הודים ירקות בשטחים פתוחים, ירקות תחת חיפוי ניילון,ירקות ליצוא,(ענף פלפל קליפורני ליצוא התחיל ברשפון במשקי כהן וטלפיר כמו גם ענף קשואים ירוקים ליצוא) כמו לכל המשקים במושב גם למשפ` כהן היה פרדס, כמו כן נטעו אבוקדו ואפרסמון שהפך לענף הדומיננטי במשקם עד עצם היום הזה. ב-1978 התחילו גדעון ואבי לגדל פרחי שעוה ליצוא ועוסקים בכך גם היום.
למרים וגדעון נולדו 3 ילדים: בן עופר שהוא ואיריס אישתו הם הבנים הממשיכים במשק ההורים. עופר עוסק גם כן בחקלאות ושתי בנות. בשמת שעברה לגור בשדה ורבורג ומרב שגרה במשק העזר של סבתה אולגה שפוטהיים.
הדור השלישי של מרים וגדעון מונה שישה נכדות ונכדים. לאיריס ועופר שתי בנות, גל וחן.
לבשמת ולמולי בעלה בת עמית ובן אלון ולמרב בן עידו ובת גאיה.
משק כהן: מרים וגדעון, איריס ועופר
בעלים קודמים
1. משפ. קראוזר יהודית ויצחק 1959-1950
2. משפ. גץ נחמה ואורי 1961 – 1959
3. משפ. בכר נדה ומשה (בשכירות) 1963 –1961
4. משפ. כהן מרים וגדעון 1963 ועד היום.
משפ` קראוזר הגיעה לרשפון בשנת 1949, יחד עם עוד 30 משפחות של ניצולי שואה, שהביעו רצונן להתישב ברשפון ולעסוק בחקלאות.
הסוכנות היהודית בנתה לכל אחד מהמתישבים צריף שוודי קטן למגורים. וכן העמידה לרשות המתישבים החדשים אמצעי יצור : רפת ובה פרה ועגל, לול לתרנגולות, בית אימון לגידול אפרוחים, מחסן לאיחסון כלי עבודה, בהמת עבודה סוס או פרד, עגלה, כלים לעיבוד האדמה, צנרת להשקיה וכן אשראי להון חוזר.
משפ` קראוזר עסקה בחקלאות, טיפחה משק מעורב והתקיימה מחקלאות כ-9 שנים. אך העבודה הקשה והתמורה הנמוכה לתוצרת חקלאית הכריעו אותם ובשנת 1959 מכרו משקם לבן רשפון, אורי גץ ועברו לנוף ים שם ניהלו חנות קטנה, התפרנסו ממנה ולימים שילבו בניהולה את בנם.
אורי ונחמה גץ ניסו אף הם כוחם בחקלאות. אורי שעסק למחיתו במיון אפרוחים, נטע את כל חלקה א. שטח של כ-10 דונם אבוקדו. במהרה הבינו נחמה ואורי כי אי אפשר לשלב עבודת חוץ עם עבודה בחקלאות, נטשו את המשק ועברו לנוף ים. למשק לא היה קונה והמושב לקח חזקה עליו כנגד חובו של אורי לאגודה.
בהעדר קונה למשק השכיר המושב את צריף המגורים לעובד הנהלת החשבונות משה בכר.
נדה ומשה בכר התגוררו בצריף שנתיים בין 1961 ל- 1963.
באוקטובר 1961 הציע מזכיר המושב, דב קרנר, לזלמן שפוטהיים ולניסן כהן שבניהם מרים וגדעון " יצאו קבוע" לרכוש את המשק. באותם ימים שרתו בני הזוג בשרות סדיר. לגדעון נותרו 6 חדשים להשלמת השרות ולמרים כמעט שנתיים. למותר לציין שלא לחתן המיועד ולא לאשתו לעתיד, כמו גם להוריהם, היה הממון הדרוש לקנית הזכויות במשק. משהועלתה סוגית התשלום בפני מזכירות המושב השיבו "ממילא אין מי שיקנה את המשק קחו את המשק וכשיהיה לכם תשלמו". מכאן אפשר ללמוד כמה "יוקרתי" היה מושב רשפון בשנות השישים
בשנת 1963 נישאו מרים וגדעון ועברו למשקם. גדעון עסק בחקלאות, יחד עם ההורים בתיה וניסן ז"ל עיבדו שני משקים את משק ההורים ואת המשק שרכש הזוג הצעיר.
משהשתחרר אבי, אחיו של גדעון נקבע במשפחה שהוא יהיה הבן הממשיך במשק ההורים. מאז ועד היום מעבדת משפחת כהן שני משקים בשותפות מלאה.
משפחת כהן ניסתה כוחה בכל ענף חקלאי רפת חלב, פיטום עגלים, לול מטילות, לול רביה, לול הודים ירקות בשטחים פתוחים, ירקות תחת חיפוי ניילון,ירקות ליצוא,(ענף פלפל קליפורני ליצוא התחיל ברשפון במשקי כהן וטלפיר כמו גם ענף קשואים ירוקים ליצוא) כמו לכל המשקים במושב גם למשפ` כהן היה פרדס, כמו כן נטעו אבוקדו ואפרסמון שהפך לענף הדומיננטי במשקם עד עצם היום הזה. ב-1978 התחילו גדעון ואבי לגדל פרחי שעוה ליצוא ועוסקים בכך גם היום.
למרים וגדעון נולדו 3 ילדים: בן עופר שהוא ואיריס אישתו הם הבנים הממשיכים במשק ההורים. עופר עוסק גם כן בחקלאות ושתי בנות. בשמת שעברה לגור בשדה ורבורג ומרב שגרה במשק העזר של סבתה אולגה שפוטהיים.
הדור השלישי של מרים וגדעון מונה שישה נכדות ונכדים. לאיריס ועופר שתי בנות, גל וחן.
לבשמת ולמולי בעלה בת עמית ובן אלון ולמרב בן עידו ובת גאיה.
מיקום במפה