קרנר מרים ודב
קרנר דב ומרים (משק עזר)
רח` הפרחים 7
אבי, דב נולד בפולין בשנת 1918, בעיירה קטנה בשם נרול. שם עברו עליו שנות ילדותו. אביו היה חזן אבל הוא התרחק מהדת ובהגיעו לבגרות עזב לעיר הסמוכה – לבוב, שם פגש את אשתו לעתיד מרים.
אימי, מרים נולדה בשנת 1921, גם היא בעיירה סמוכה ללבוב וכשסיימה את לימודיה בעיירה הקטנה עברה ללבוב, להמשך לימודיה ושם בלבוב הצטרפה לפעילות בתנועת נוער ציונית בה היה חבר גם אבי וכך תוך כדי חברות בארגון הציוני צמחה אהבתם והם נישאו.
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה והנאצים פלשו לפולין החליטו הורי, למזלם, לברוח לרוסיה, שכן בני משפחתם שנשארו בפולין ניספו בשואה. ברוסיה הם חיו בתנאים קשים מאד וסבלו מרעב ומקור נורא. ברוסיה נולדה טובה בתם הבכורה בשנת 1942.
עם תום המלחמה לא חפצו לשוב לפולין ומהיותם ציונים החליטו לעלות ארצה. הם נדדו ממחנה פליטים אחד לשני ובמחנה הפליטים בגרמניה נולדתי אני, בתם השנייה, ציפורה, בנובמבר 1946. למותר לציין שהחיים במחנות היו חיים של חוסר כל, אבל היתה התקווה לחיים טובים יותר בישראל. מגרמניה עקרו למחנה פליטים בצרפת ומשם סוף סוף עלו לספינת מעפילים, שלמזלם הרע נתפסה ממש בסמוך לחיפה. ושוב חזרה למחנה פליטים והפעם בקפריסין. כאשר הגיעו בשעה טובה לארץ נקלטו במושב חרות, שם התגורר אחיה של אמי.
מיד עם קליטתם במושב חרות אבי הטמפרמנטי החל בפעילות ציבורית ואפילו שהשפה העברית עדיין לא היתה שגורה בפיו החל לעבוד כמזכיר במושב משמרת הסמוך. הורי עזבו את בית האח ועברו להתגורר בצריף משלהם, במושב משמרת ושם נולדה הצעירה שבבנות – עדנה, בשנת 1949.
לרשפון הגיעו ההורים עם שלשת בנותיהן הקטנות בשנת 1952, שם קיבלנו בית קטן ואבא התחיל לעבוד כמזכיר המושב. הוא עשה את עבודתו במסירות ובאהבה, תמיד מוכן לתת כתף ולעזור. עבודתו של איש ציבור איננה קלה אבל אבא נולד עם האהבה וסבלנות לאנשים, ותמיד, גם בעיתות לחץ היה סבלני ונעים הליכות, תמיד עם חיוך על פניו והמון חוש הומור, הומור שליווה אותו אפילו בימיו האחרונים הקשים.
בעוד אבי היה שר החוץ של המשפחה אמא היתה שר הפנים. היא הקדישה את זמנה ומרצה לגידול הבנות ויחד עם זאת לא זנחה פעילות חברתית ותרבותית. היא נטלה חלק במקהלה של רשפון ובחוג הדרמטי של רשפון. אבל אהבתה הגדולה היתה והינה קריאת ספרים. אהבת הספרים גם הביאה אותה לעבוד כמתנדבת בספרית המושב ואני ממשיכה את דרכה – מקצועי הוא ספרנות, ובמשך שנים עבדתי כספרנית במכללה בירושלים.
כשאבא פרש לגימלאות החל ללמוד באוניברסיטת ת"א, כשומע חופשי. כאשר הנהיגה החלה להיות קשה בשבילו בגלל בעיות בראיה החליטו הורי לעבור לבית אבות במשען חולון ושם בבית האבות אבא כהרגלו נרתם לפעילות, מיד נבחר להיות חבר בועד הדיירים ושימש גם גיזבר הועד.
במאי 2005 אבא חלה, הוא אושפז בבי"ח מאיר ולשמחתנו התאושש יפה ואף השתתף בצורה פעילה בבר מצוה של נינו הבכור. אבל המחלה לא ויתרה ואחרי מאבק של שנה אבא נפטר והוא בן 88.
אמי ממשיכה להתגורר בבית האבות בחולון ואנו מרבים לבקרה ולתמוך בה.
משלושת הבנות לבית קרנר נולדו להורי 8 נכדים, 2 נכדות ובינתיים 12 נינים.
רח` הפרחים 7
אבי, דב נולד בפולין בשנת 1918, בעיירה קטנה בשם נרול. שם עברו עליו שנות ילדותו. אביו היה חזן אבל הוא התרחק מהדת ובהגיעו לבגרות עזב לעיר הסמוכה – לבוב, שם פגש את אשתו לעתיד מרים.
אימי, מרים נולדה בשנת 1921, גם היא בעיירה סמוכה ללבוב וכשסיימה את לימודיה בעיירה הקטנה עברה ללבוב, להמשך לימודיה ושם בלבוב הצטרפה לפעילות בתנועת נוער ציונית בה היה חבר גם אבי וכך תוך כדי חברות בארגון הציוני צמחה אהבתם והם נישאו.
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה והנאצים פלשו לפולין החליטו הורי, למזלם, לברוח לרוסיה, שכן בני משפחתם שנשארו בפולין ניספו בשואה. ברוסיה הם חיו בתנאים קשים מאד וסבלו מרעב ומקור נורא. ברוסיה נולדה טובה בתם הבכורה בשנת 1942.
עם תום המלחמה לא חפצו לשוב לפולין ומהיותם ציונים החליטו לעלות ארצה. הם נדדו ממחנה פליטים אחד לשני ובמחנה הפליטים בגרמניה נולדתי אני, בתם השנייה, ציפורה, בנובמבר 1946. למותר לציין שהחיים במחנות היו חיים של חוסר כל, אבל היתה התקווה לחיים טובים יותר בישראל. מגרמניה עקרו למחנה פליטים בצרפת ומשם סוף סוף עלו לספינת מעפילים, שלמזלם הרע נתפסה ממש בסמוך לחיפה. ושוב חזרה למחנה פליטים והפעם בקפריסין. כאשר הגיעו בשעה טובה לארץ נקלטו במושב חרות, שם התגורר אחיה של אמי.
מיד עם קליטתם במושב חרות אבי הטמפרמנטי החל בפעילות ציבורית ואפילו שהשפה העברית עדיין לא היתה שגורה בפיו החל לעבוד כמזכיר במושב משמרת הסמוך. הורי עזבו את בית האח ועברו להתגורר בצריף משלהם, במושב משמרת ושם נולדה הצעירה שבבנות – עדנה, בשנת 1949.
לרשפון הגיעו ההורים עם שלשת בנותיהן הקטנות בשנת 1952, שם קיבלנו בית קטן ואבא התחיל לעבוד כמזכיר המושב. הוא עשה את עבודתו במסירות ובאהבה, תמיד מוכן לתת כתף ולעזור. עבודתו של איש ציבור איננה קלה אבל אבא נולד עם האהבה וסבלנות לאנשים, ותמיד, גם בעיתות לחץ היה סבלני ונעים הליכות, תמיד עם חיוך על פניו והמון חוש הומור, הומור שליווה אותו אפילו בימיו האחרונים הקשים.
בעוד אבי היה שר החוץ של המשפחה אמא היתה שר הפנים. היא הקדישה את זמנה ומרצה לגידול הבנות ויחד עם זאת לא זנחה פעילות חברתית ותרבותית. היא נטלה חלק במקהלה של רשפון ובחוג הדרמטי של רשפון. אבל אהבתה הגדולה היתה והינה קריאת ספרים. אהבת הספרים גם הביאה אותה לעבוד כמתנדבת בספרית המושב ואני ממשיכה את דרכה – מקצועי הוא ספרנות, ובמשך שנים עבדתי כספרנית במכללה בירושלים.
כשאבא פרש לגימלאות החל ללמוד באוניברסיטת ת"א, כשומע חופשי. כאשר הנהיגה החלה להיות קשה בשבילו בגלל בעיות בראיה החליטו הורי לעבור לבית אבות במשען חולון ושם בבית האבות אבא כהרגלו נרתם לפעילות, מיד נבחר להיות חבר בועד הדיירים ושימש גם גיזבר הועד.
במאי 2005 אבא חלה, הוא אושפז בבי"ח מאיר ולשמחתנו התאושש יפה ואף השתתף בצורה פעילה בבר מצוה של נינו הבכור. אבל המחלה לא ויתרה ואחרי מאבק של שנה אבא נפטר והוא בן 88.
אמי ממשיכה להתגורר בבית האבות בחולון ואנו מרבים לבקרה ולתמוך בה.
משלושת הבנות לבית קרנר נולדו להורי 8 נכדים, 2 נכדות ובינתיים 12 נינים.
מיקום במפה