יצחק בן-ראובן נולד בשנת 1905 בעיירה מזריץ שבפולין. עלה ארצה בשנת 1924.
יצחק ראה כמטרה את בנין הארץ, והבין זאת כפשוטו – למחיתו עסק בבנין במושבה רעננה.
נשא לאשה את אהובה לבית סיטין ובשנת 1929 נולד בנם עמוס.
בשנת 1932 נפטרה אהובה ויצחק נותר לבדו עם בן קטן, כשהוא נקרע בין הצורך לגדל את הילד ולהמשיך לעבוד כדי לפרנסו. תקופת מה גדל עמוס אצל משפחת אמו ויצחק אף שקל לשלחו לפולין, אל הוריו. לחלופין הוחלט שהוריו – משפחת סלודקי – יעלו ארצה.
הם רכשו חלקת אדמה ברעננה ויצחק בנה את ביתם.
הניה סיטין נולדה בורשה שבפולין, בשנת 1909. כשנפטרה אחותה אהובה החליטה לעלות ארצה ולסייע ליצחק בגידולו של עמוס. לאחר תקופה החליטו הניה ויצחק להנשא, להקים משפחה ובית חם.
לאחר נישואיהם הצטרפו לארגון פועלי רעננה כדי לעלות להתישבות ולשנות את צורת חייהם.
ב-1939 התרחבה המשפחה עם הולדת הבת רעיה.
יצחק היה בין חברי הארגון שעסקו בבנית הבתים לחברי ארגון "ארסוף" ועם סיום הבניה בדצמבר 1940 עלו להתישבות. יצחק היה פעיל בהגנה עוד ברעננה, והמשיך בכך גם לאחר העליה לרשפון. לימים אף התמנה לתפקיד המא"ז של רשפון. בשל המצב הכלכלי הקשה המשיך לעבוד בבנין, כשהניה מנסה לקיים משק חקלאי.
עמוס סיים את ביה"ס במושב ונשלח להמשך למודים בקבוץ דליה. משם התגייס לפלמ"ח ולחם במלחמת השחרור בחטיבת הנגב. לאחר המלחמה שב לרשפון, נסה תקופת מה לעבוד בבנין עם אביו, ולאחר מכן החל לעבוד כנהג במשאית המושב.
בשנת 1950 נישא לבת רשפון – זיוה וישנבסקי וזמן מה לאחר מכן עברו להרצליה.
בית משפחת בן-ראובן היה בית פתוח ושמח, תמיד מלא אורחים, שירה ונגינה.
לאה סיטין, אחותה של הניה – אמה של הזמרת נורית גלרון – שרתה בלהקת הצבא הבריטי עם חנה מרון ויוסי ידין. בחופשותיה תרמה מכישרונה והופיעה בערבי שירה במושב.
המשפחה קלטה את טוביה מוסקוביץ, מקבוצת עליית הנוער מרומניה וכשעלו אמו ואחותו ארצה – שיכנו אף אותן באחד המבנים בחצרם.
בשנת 1951 מכרו את משקם לרחל ולאון הודס , שעלו מדרום-אפריקה.
הם עברו להרצליה. יצחק המשיך לעבוד בבנין בסולל בונה, הניה עבדה בארגון אמהות עובדות ובלשכת העבודה וכן פעלה רבות בהתנדבות בארגוני נשים ובוועד למען החייל.
גם אחרי עזיבתם שמרה משפחת בן-ראובן על קשר הדוק עם השכנים והחברים ברשפון.
יצחק נפטר באופן פתאומי ב-1972 והניה נפטרה ב-1984.
שניהם נקברו בחלקת ותיקי ההגנה ברעננה.
עמוס ורעיה ילדיהם נפטרו בגיל צעיר.
בשנת חייה האחרונה כתבה רעיה ספר, אותו הקדישה לנכדה שחגג בר-מצווה.
לספר קראה "ספורי סבתא" ופרקים רבים בו מוקדשים לחוויות הילדות של רעיה ברשפון.