משק גץ (כיום משק מזרחי)
רח` הפרחים 18
דורה-דבורה-גץ הגיעה לרשפון עם בעלה, בתה נעמי ובהריון בשנת 1937, עם עוד כ-15 משפחות עולים מגרמניה. הייתה פעילה בתנועת החלוץ בצעירותה בדיסלדורף שבגרמניה והלכה להכשרה בדנמרק כדי להגשים את חלומה לעלות לארץ.
תמיד עם חיוך ומצב רוח טוב גם כשהיה קשה והיה מאד קשה. מאחר ודורה הייתה בהריון, הסכימו דורה וגאורג-בעלה- שהשירותים יהיו בתוך הבית, גם על חשבון חדר ולא בחוץ כמו אצל כולם. היה חדר אחד גדול ובו נעמי, אורי ומדגרה שספקה אפרוחים לכל הכפר, ולימים הצטרף גם אלי הבן השלישי והיה מקום לכולם.
דורה היתה הראשונה שקמה בבקר להכין לכולם את ארוחתם ואת הילדים לגן ולבית ספר. תמיד היה לה את הכח והזמן לעבוד בשדה עם בעלה, ותמיד תמיד עם שיר על השפתיים, בתחילה בגרמנית אך ברבות השנים גם בעברית. היא השתתפה בכל מקהלה שהוקמה בכפר או במועצה האזורית.
דורה נפטרה ב-1979 אחרי מחלה קשה.
גאורג-גרשון-גץ מעולם לא היה ציוני ובקושי היה מודע ליהדותו. עם עלית היטלר לשלטון הובהר לו היטב ומיד לאן הוא שייך. הוא היה גרמני גאה, סטודנט למשפטים באוניברסיטה בברלין, אך הגיע למסקנה היכן מקומו והלך גם הוא להכשרה בדנמרק. שם הכיר את דורה – אשתו לימים ויחד הגיעו לארץ.
היה זה הבית היחיד מתוך 15 משפחות של ייקים ברשפון שהילדים לא ידעו גרמנית. הרצון להשתלב בחברה ולהתערות בה הביא להבנה שהצעד החשוב ביותר הוא לימוד השפה. לא היה אולפן, גם קשיי הפרנסה היו רבים ואכן קשים ולא נשאר זמן או כח לשבת וללמוד.
הלימוד היה ביום-יום בדבור, בבית וברחוב. גרשון גץ אכן השתלב בחיי הכפר, תרומתו היתה רבה בהנהלת הכפר, בהגנה עליו ובתרבותו.
בגידול ירקות היה חלוץ בנסיונות שלא תמיד הצליחו, אך תמיד היו מענינים. תמיד עם ספר ביד. לחגיגת 25 שנים לרשפון הועלה מחזה שנכתב ע"י גרשון וסכם את 25 שנות הכפר.
עד יומו האחרון כתב בשגיאות כתיב שקשה לתארן.
נפצע פעמיים על אדמת הכפר. פעם ראשונה ע"י האנגלים ב-1945 כשנערך חפוש אחרי עולים בלתי לגלים שהועלו ימים ספורים קודם בחוף. פעם שניה ע"י מסתננים ערבים ב- 1952.
נפטר ב-1971 אחרי מחלה קשה.